|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים – חולדה מצויה
"ותניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה, כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו" (שבת, קנא ע"ב).
|
 |
 |
|
|
תמונה 3. חולדה מצויה צילם: Kilessan |
תמונה 4. חולדת החוף צילם: Reg Mckenna |
הרחבה
כאמור, מכלול המאפיינים המופיע בסוגיות הגמרא השונות מציג תמונה מורכבת כאשר לא ניתן לייחס את כולם למין אחד בלבד מבין שלושת המינים המוצעים: 1. חולדה – "עכברוש" 2. חולדה – המכרסם (Spalax) חולד. 3. חולדה – טורף קטן ממשפחת הסמוריים כמו החמוס ודומיו). הדיון בפרק זה יתחלק לשני חלקים עיקריים: א. סקירת המאפיינים השוללים את אפשרות הזיהוי הבלעדי של החולדה כאחד משלושת המינים. ב. מאפיינים התומכים בזיהוי החולדה כאחד או שנים משלושת המינים (חלק מהדיון ב"עכברוש" הוקדם לעיל).
א. המאפיינים השוללים את אפשרות הזיהוי של החולדה:
החולדה איננה חולד
התנהגות האגירה של ה"חולדה" המתוארת בפסחים (ט ע"א-ע"ב), לפחות על פי ההו"א, תלויה בשכיחות לחם בסביבתה דבר המעיד על חשיבותו עבורה. החולד לעומת זאת איננו ניזון מלחם אלא מירק, ובעיקר איברי-תשמורת תת-קרקעיים של צמחים (בצלים, פקעות, שורשים מעובים וכו') שאותם הוא אוסף תוך חפירה מתחת לפני הקרקע.
התנהגות ה"גרירה" ("שמא גררה חולדה") והאגירה מתוארים ביחס לחולדה גם בילקוט שמעוני (תהלים, רמז תשנז): "האזינו כל יושבי חלד. רבי אחא בשם ר' אבהו ורבנן, חד אמר מה מושל כל באי עולם לחולדה לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה. וחד אמר מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת, כך כל באי עולם גוררין ומניחים ואין יודעין למי מניחין יצבור ולא ידע מי אוספם". מפתה לייחס את התנהגות זו לחולד משום שהוא אוגר כמויות עצומות של מזון באופן שיטתי. משקלה של כמות המזון הנאגרת במחילה אחת יכולה הגיע לכמה קילוגרמים. לדוגמה מחילה שנחפרה ובה נמצאו 25 ק"ג של תפוחי-אדמה ושל גזר. בדרך כלל אוגר החולד כל סוג של מזון בחדר נפרד במחילתו. למרות האמור קשה להניח שדברי הגמרא מתייחסים לחולד משום שהוא איננו מצוי בביתו של האדם. החולד עיוור (עיניו מנוונות כמעט לחלוטין) ולכן הוא אוסף את מזונו תוך כדי חפירה במחילות מתחת לפני הקרקע ואין סכנה שיגרור לחם הנמצא בבית על פני השטח. החולד איננו חופר מחילות מתחת לבתים משום שאין בקרקעיתם שורשים ופקעות שאותם ניתן לאכול או לאגור.
החולדה איננה טורף (ממשפחת הסמוריים)
כאמור בסוגייה בפסחים, החולד הוא בעל חיים החי בחורים, ניזון מלחם (חמץ) ואף גורר ואוגר אותו במחילתו. אמנם כמה מהמינים במשפחת הסמוריים כוללים בתפריטם באופן אקראי, גם מזון צמחי ובעיקר פירות עסיסיים הנאכלים במקום אך לא לחם.
שמה של החולדה מעיד עליה שהרי הוא נגזר מהשורש "חלד" שמשמעותו חפר או נעץ באדמה ("האזינו כל יושבי חלד" = שמעו כל יושבי האדמה). מכאן נגזר שמו של פגם השחיטה הנקרא "חלדה" הנגרם מהחדרת הסכין מצדי הצוואר בין העור לקנה והוושט וחיתוכם כלפי חוץ במקום חיתוך מבחוץ פנימה. באופן זה הסכין חבוי, בתוך צוואר בעל החיים הנשחט, בכל מהלך השחיטה. פסול זה מבואר בגמרא (חולין, כ ע"ב): "חלדה היכי דמי? כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמכסיא וכו'". מפרש שם רש"י: "בעיקרי בתים - קרו"ט בלעז" שמשמעותו היא "חורים". (7) חלדה דומה לחולדה המסתתרת בתוך מחילה חפורה. על כושר החפירה של החולדה ניתן ללמוד גם מהמשנה באהלות (פי"ח מ"ח): "את מה הם בודקים? את הביבים העמוקים ואת המים הסרוחים ... ובית הלל אומרים: כל מקום שהחזיר והחולדה יכולים להלך בו אינו צריך בדיקה". מפרש רע"ב: "חזיר וברדלס - דרכן לחפור ולחפש תחת הקרקע, ואם ימצאו נפל קבור יוציאוהו משם. ברדלס, חיה שקורין לה בערבי אלצבע". אמנם גרסתו היא ברדלס במקום חולדה אך בכל הספרים הגרסה כבמשנתנו. מוצאים אנו בתוי"ט:
"שהחזיר והחולדה - כך הוא בכל הספרים. גם בפ"ק דפסחים דף ט מייתי לה. וגרס כך. והר"ב העתיק שהחזיר והברדלס. והתוס' דפסחים העתיקו חולדה וברדלס וחזיר. ובברייתא בגמרא פ"ב דנדה דט"ז. ופ"ג דעבודת כוכבים דף מב. מעשה בשפחתו של מסיק כו'. וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצוים שם. והוא בתוספתא הביאה הר"ש לעיל ספט"ז ובנוסחת מהר"ם שבמשנתינו שהחזיר וחולדה והברדלס יכולים כו'" (8).
גם כאן לא ניתן לזהות את ה"חולדה" כאחד ממיני הסמוריים משום שהם אינם חופרים מחילות אלא מסתתרים בסדקים ופינות חשוכות. כאמור, גם החולד איננו חופר מחילות מתחת לבתים.
דברי תוי"ט "ופ"ג דעבודת כוכבים דף מב. מעשה בשפחתו של מסיק כו'" מתייחסים לסוגיה המופיעה גם בפסחים (ט ע"א) ובנדה (טו ע"ב): "מעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון, שהטילה נפל לבור, ובא כהן והציץ בו, לידע אם זכר אם נקבה, ובא מעשה לפני חכמים וטהרוהו, מפני שחולדה וברדלס מצויים שם וכו'" (9). רשימת החיות שנמנו כאן תלויה במחלוקת גירסאות. אין ספק לגבי כישורי החפירה ואיתור המזון המעולים של החזיר שכמעט אין דומה להם בעולם בעלי החיים. הברדלס בוודאי איננו בעל החיים הנקרא צ'יטה אלא צבוע או אולי נמייה ("הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס") שהרי הוא איננו ניזון מפגרים. קשה גם לשער שהטורפים ממשפחת הסמוריים נחשבו כאוכלי פגרים מובהקים ולכן סביר יותר ש"החולדה" היא ה"עכברוש". ה"חולדה" כאוכלת נבלות מופיעה בסמיכות לעכברים דבר שאולי רומז על כך שמדובר ב"עכברוש": "ותניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה, כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו" (שבת, קנא ע"ב).
מאפיינים התומכים בזיהוי החולדה
ה"חולדה" כחית בית
נקדים לתאר את אחד מהמאפיינים ההתנהגותיים החשובים המתארים, בספרות חז"ל, את ה"חולדה", שלכאורה היה בו כדי לסייע בזיהויה כ"עכברוש" אך עיון נוסף בספרות המדעית מלמד שהוא משותף גם לטורפים ממשפחת הסמוריים ולכן לא נוכל להשתמש בו כרמז לזיהוי. כוונתי לכך שה"חולדה" מתוארת במקורות כבת לוויה נפוצה של האדם השוכנת בבתים ובאשפה. העובדה שהחולדות שורצות בבתים ובחצירות היא אמת ידועה ומטרידה גם בימינו. אך השאלה העומדת לפנינו היא האם היו גם נציגים של משפחת הסמוריים שראויים להכלל בקבוצת המינים המלווים את האדם?
על היות ה"חולדה" בעל חיים הנפוץ במשכנות אדם אנו לומדים מסוגיות רבות במסכת פסחים: "משנה: אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית וממקום למקום, דאם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף" (ט ע"א) ולאחר מכן "אלא אמר רבא: מה שמשייר יניחנו בצנעה, שמא תטול חולדה בפנינו, ויהא צריך בדיקה אחריו" (שם, ע"ב). "ולא יחמד איש את ארצך, מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה, תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה וכו'" (ח ע"ב). "עכבר נכנס וככר בפיו, וחולדה יוצאה וככר בפיה מהו? חולדה ודאי מעכבר שקלתיה, או דילמא: אחרינא הוא, דאם איתא דמעכבר שקלתיה עכבר בפיה הוה משתכח וכו'" (י ע"ב). "מתיב רב שימי: שרץ בפי חולדה וחולדה מהלכת על גבי ככרות של תרומה, ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור, ואילו ספק מים מגולין אסורין!" (ט ע"ב).
אמנם בימינו הסמוריים אינם נפוצים במשכנות אדם אך בעבר היו מינים שחיו בצמוד אליו. הנמיות שניתן לראותן רק לפעמים, באזורים מאוכלסים, (ראה במאמר "דרוסת חתול ונמייה") היו נפוצות מאד בעבר ושימשו כאמצעי להשמדת עכברים בדומה לחתול בימינו. עד היום הנמיות נפוצות מאד בערים בהודו ומצרים. הרמב"ם במשנה (חולין פ"ג מ"ג) מפרש: "וחולדה, "אלערס", וכל שכן מה שגדול ממנו". ניתן להסיק מדבריו ש"אלערס" הוא בעל חיים קטן ואכן בשם זה נקרא בערבית החמוס (Mustela). הרמב"ם הסתמך בפירושו על המציאות שהכיר במצרים בה אכן החמוס המצרי היה נפוץ בבתים ושימש לביעור מכרסמים ומזיקים אך השאלה האם מציאות זו הייתה קיימת בארץ ישראל עדיין לא באה על פתרונה אם כי קיימים ממצאים זואו-ארכיאולוגיים המלמדים שהיו בארץ חמוסים במשכנות האדם (10).
מפירוש התוס' בפסחים (כא ע"א) ניתן להסיק שלפחות בהקשר שבו עוסקת שם הסוגיה הרי שהחולדה איננה אחד מהטורפים שוכני הבית. תוס' מחלק בין חיה שניתן להאכילה בחמץ בערב פסח כל זמן שהוא מותר בהנאה למרות שהיא עלולה להצניע את החמץ לבין חולדה שיש למנוע ממנה להגיע לחמץ:
"ואי אשמעינן חיה משום דמצנעת לה - ואין עובר משום בל יטמין דבל יטמין נפקא לן מלא ימצא ואין זה מצוי כיון שאין ידוע היכן הוא ... הקשה רשב"א היכי שרי להאכיל לחיה שדרכה להטמין הא תנן בפ"ק (דף ט:) מה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא תטול חולדה בפניו ויהא צריך בדיקה אחריו וכל שכן שאסור ליתן בפניהם. ויש לחלק בין חיה לחולדה המגדלים בבתים דההיא לא מצנעא כולי האי כמו חולדה הטומנת בחורים ובסדקין".
משתמע שמדובר בשני סוגי בעלי חיים החיים בבית, "חיה" ו"חולדה", השונים במקום הסתרת שאריות המזון. החולדה טומנת "בחורים ובסדקין" כלומר במחילות בניגוד לחיה המסתירה במקומות גלויים יותר. הסתרה בחורים וסדקים אופיינית ל"עכברוש" אך לא לסמוריים.
ה"חולדה" כטורף
הזיהוי הרווח בין המפרשים וחוקרים בני זמננו לחולדה מניח, בדרך כלל, שהיא צורת הנקבה או השם הארמי של החולד שנמנה בתורה ברשימת השרצים (11): "וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו" (ויקרא, יא כ"ט). מפרש שם אונקלוס: "ודין לכון דמסאב ברחשא דרחיש על ארעא, חולדא ועכברא וצבא לזנוהי". בתרגום יונתן אנו מוצאים: "ודין לכון דמסאב דמיה ומשכיה ובישרה בריחשא שרחיש על ארעא: כרכושתא ועכברא אוכמא וסמוקא וחיורא וחדרונא לזנוי" (12). רש"י (ויקרא,יא כ"ט) מפרש "החלד - מושטיל"ה" ובאופן זהה גם הרד"ק בספר השורשים "החולד והעכבר - הוא הנקרא חולדה בדברי רז"ל שקורים לו מושתיל"א". המושטיל"ה (Mustela) היא שמו של הסוג חמוס הנכלל בתת משפחת הסמורים (Mustelinae) במשפחת הסמוריים (Mustelidae). בני סוג זה הנקראים באנגלית Weasels (הערה 13) הם טורפים קטנים ארוכים וצרים בעלי רגלים קצרות. מבנה גופם הצר של החמוסים מאפשר להם לחדור למחילות טרפם שהוא יונקים קטנים. באופן זה מזהים כל התרגומים העתיקים והמפרשים כמו הוולגטה והשבעים.
ברוב התרגומים הארמיים החולד נקרא "כרכושתא" או נגזרת של שם זה כאשר "כרכושתא" היא חולדה. כך אנו מוצאים למשל לגבי חולדה הנביאה: "תרתי נשי יהירן הויין, וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא, וחדא שמה כרכושתא" (מגילה, יד ע"ב). לדעת הערוך (ערך "חלד") גם "חולדת הסנאים" נכללת בקבוצת ה"חולד-חולדה" וגם היא אחת ממיני הטורפים הקטנים: "בפרק ח' בכלאים הקופד וחולדת הסנאין חיה. ובפרק מרובה בגמרא אין מגדלין רשב"א אומר: מגדלין כלבים כופריים וחתולות וקופים וחולדת הסנאין מפני שעשויין לנקר את הבית פירוש בלע"ז מרטורילא" (14). תאור מפורט למדי של "חולדת הסנאים" מובא בגמרא (בבא קמא, פ ע"א): "כשם שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, כך אמרו אין מגדלין חיה דקה; ר' ישמעאל אומר: מגדלין כלבים כופרין, וחתולים, וקופין, וחולדות סנאים, מפני שעשויים לנקר את הבית. מאי חולדות סנאים? אמר רב יהודה: שרצא חרצא; ואיכא דאמרי: חרזא דקטיני שקיה ורעיא ביני וורדיני. ומאי שרצא? דמתתאי שקיה" (15). מפרש רש"י (שם): "חולדות סנאין - גדילות בסנה. לנקר את הבית - מן העכברים. וורדני - סנה. דקטיני - דקים. דמתתאי שקיה - שוקיה גוצין". כך מפרש גם הרא"ש (כלאים, פ"ח מ"ה): "חולדת הסנאין - מין חולדה הגדלה בסנה".
התאור בגמרא של בעל חיים טורף בעל רגלים קצרות שניתן לגדלו בבית לצורך סילוק עכברים מזכיר את חמוס הבית או חמוס מבאיש (Mustela putorius furo). חמוס הבית הוא תת-מין של סמור שבוית כנראה מסמור הבר האירופי. בעבר החמוס היה נפוץ בתור חיית ציד באירופה ששימשה ללכידת עכברים, חולדות ומכרסמים אחרים, בזכות גופו הארוך והצר, שמאפשר לו כניסה למחילותיהם.
הרמב"ם בפיהמ"ש (כלאים, פ"ח מ"ה) מתאר את "חולדת הסנאים" כמין שונה מהחולד אך דומה לו: "וחולדת הסניים, בעל חי דומה לחולד והוא ממיני השועלים ... אמר ר' יוסי שבית שמאי היו מסופקין בחולדת הסניים אם היא שרץ משמונה שרצים והיא ממין החלד או שהיא מין חיה וכו'". משתמע מדבריו שגם הוא מזהה את "חולדת הסנאים" כמין טורף קטן הדומה לשועל. ייתכן וכוונתו לדלק) (תמונה 5) הדומה בפרטים רבים לשועל (תמונה 6). מבנה גופו מאורך ונמוך. הוא בעל זנב פרוותי ארוך וצבעו חום המזכיר את צבעו של השועל. מדברי רבי יוסי ניתן אולי להסיק שאמנם "חולדת הסנאים" דומה לחולד אך שונה ממנו באופן משמעותי מאד ולכן ייתכן והם נכללים בקבוצות רחוקות ("שרץ" לעומת "חיה") (16). ייתכן וגם הריבמ"ץ במשנה בכלאים (שם) מזהה את "חולדת הסנאים" כמין בתת משפחת הסמורים: "וחולדת הסנאין - לעז רולו". אולי הכוונה למין גרגרן הנקרא בלטינית Gulo gulo ("ר" ו"ג" התחלפו).
מוסף הערוך (ערך "גלאקסינון") קושר ל"חולדת הסנאים" גם את המילה גלאקסינון המופיעה במדרש:
"ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כותנות אור אילו בגדי אדם הראשון שדומין לפנס, רחבים מלמטן וצרים מלמעלן, יצחק רבייה אמר חלקים כציפורן ונאים כמרגלית, אמר ר' יוחנן ככלי פשתן הדקים הבאין מבית שאן כתנות עור שדבקים לעור, ר' אלעזר אמר איגיאה, ר' יהושע אמר לגא, ר' יוסי בר' חנינא אמר סיסרנון, ריש לקיש גלאקסינון, ובהם היו בכורות משתמשין וכו'" (בראשית רבה, (תיאודור-אלבק) בראשית, פרשה כ כ"א).
מוסף הערוך:
"פירוש בלשון יוני עור בעוד שערו עליו של מין חולדה יקרה וחשובה הנגדלת במדינות צפון ואולי היא חולדת הסנאים הנזכרת במשנת דכלאים. פירוש גלא חולדה. פירוש כסנאי דבר נחמד בא מארץ אחרת בלשון יוני. ירושלמי דשבת פרק במה מדליקין ועורות תחשים רבי נחמיה אומר גלקסינון".
תאורו הולם את החורפן (מינק - Mustela lutreola) החי בצפון ופרוותו משמשת עד ימינו להכנת ביגוד יוקרתי ואם כן גם על פי פירושו השם "חולדת הסנאים" מתייחס לאחד ממיני הסוג חמוס.
מנחם דור מניח שהשמות "חולד-חולדה-כרכשתא" כללו את כל הטורפים הקטנים, הולכי כפות וקצרי גפיים ממשפחת הסמוריים משום שבעת העתיקה לא הבחינו בין המינים השונים ואכן התורה אסרה את החולד "למינהו". ברשימת מיני החולד נכללים כל המינים הטורפים הקטנים של הארץ כמו הנמייה, הדלק, גירית, גירית דבש, סמור ולוטרה. ייתכן וגישה זו אינה עולה בקנה אחד עם שיטות הראשונים המתרגמים חולד למושתיל"א משום ששם זה יוחד רק לסוג חמוס.
ה"חולדה" כחולד
בימי הביניים התפתחה בהשפעת הערבית גישה שונה לזיהוי החולד שקנתה לה שביתה בעברית בת זמננו. המכרסם התת-קרקעי העיוור הנקרא בספרות חז"ל בשם אישות ובלשוננו חולד (Spalax ehrenbergi) נקרא בערבית בשם "כ'לד" ולכן תרגמו המפרשים שהושפעו מהערבית את החולד באופן זה. מפרש הרמב"ם במשנה "אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום" (פסחים, פ"א מ"ב): "גררה "ג'רת" וחולדה "אלכ'לד". לאור כך שזיהוי האישות חד משמעי (ראה במאמר "וליחשוב נמי תנשמת") ניתן היה להסיק שאכן החולד הוא ה"כ'לד" על פי הירושלמי המזהה את החולדה עם האישות: "אישות זו חולדה. אף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר נפל אשת בל חזו שמש" (מועד קטן, פ"א פ טור ג /ה"ד). קדמו לרמב"ם בפירוש זה הרס"ג ואבן ג'נאח שכתב בספר השורשים: "... החלד והעכבר הוא העכבר הסומא מברייתו".
מנחם דור סבר שבעקבות העברת השם "חולד" למכרסם "אישות" (Spalax) שימש השם "חולדה" לכינוי מכרסם אחר הנקרא בשפת העם "עכברוש" (Rat). לדעתו הראשון שהשתמש בשם חולדה במובן המקובל בימינו היה הזואולוג ישראל אהרוני בשנת 1923. שם זה התקבל בעברית המדוברת ועל ידי כל המפרשים החדשים.
 |
 |
|
|
תמונה 5. דלק אירופי צילם: Neil Phillips |
תמונה 6. שועל מצוי מקור |
(1) השמות "חולד" ו"חולדה" המסומנים במרכאות מציינים את השמות המופיעים במקורות ואילו השמות ללא מרכאות מציינים את המינים כפי שהם נקראים בעברית בת זמננו.
(2) פירוט המינים מובא בפרק ה"הרחבה".
(3) על כפל המשמעות של החולד עמד י. נ. אפשטיין בספרו "מבואות לספרות האמוראים – חלק א'" עמ' 148. הוא מוסיף משמעות שלישית ולדעתו גם החתול נקרא בשם כרכושתא המקביל לחולדה.
(4) ז. עמר, "החמוס – זיהוי ה"חולדה" שבמשנה על ידי הרמב"ם", לשוננו עג (תשע"א), עמ' 327-333.
(5) אני מטיל ספק בקביעה זו משום שהמוצא הגיאוגרפי של שני מיני החולדות דומה ושתיהן הופצו ברחבי העולם בעזרת שיירות ואוניות מסחר ולכן קשה להניח שחולדת החוף הגיעה אלפי שנים מאוחר יותר. יתר על כן, קיימת עדול לנוכחות שני המינים במלטה כבר בתקופה הניאוליטית (The Effect of Neolithic Man on Maltese Environment). יחסי הגומלין בין שני מיני החולדות נחקרים בעת האחרונה באופן מקיף בגלל השפעתם על תפוצת המינים והנזק הנגרם על ידם לפאונות ייחודיות באיים אקזוטיים. ממחקרים אלו עולה שחולדת החוף מותאמת טוב יותר לסביבה האנושית ואילו החולדה המצויה מותאמת לסביבה מיוערת. ייתכן אם כן שחולדת החוף אמנם הייתה קיימת בארץ כבר מוקדם יותר אך רק בעקבות העלייה בצפיפות אוכלוסיית האדם היא הפכה לדומיננטית בנוף העירוני ולכן התגלתה באיחור.
(6) פירוש: וּמִי אָמְרִינַן [והאם אנו אומרים] אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גָּרְרָה חוּלְדָּה? וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא [והרי שנינו בסוף המשנה הבאה]: מַה שֶּׁמְּשַׁיֵּיר לאחר הבדיקה יַנִּיחֶנּוּ בְּצִנְעָה, שֶׁלּא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו. הרי שבכל זאת חוששים לחולדה שמא תבוא ותקח מהחמץ שנותר שם! אָמַר אַבַּיֵי: לֹא קַשְׁיָא [קשה]; הָא [זה] בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר צריך בדיקה, וְהָא [זה] בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר אין צריך בדיקה. והסבר הדברים: בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר בניסן דִּשְׁכִיחַ רִיפְתָּא בְּכוּלְּהוּ בָּתֵּי [שעוד מצוי לחם בכל הבתים] לֹא מַצְנַעָא [מצניעה] אותו חולדה, ואין חוששים שגררה והטמינה. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בניסן שלֹא שְׁכִיחָא רִיפְתָּא בְּכוּלְּהוּ בָּתֵּי [מצויה הפת בכל הבתים] מַצְנַעָא [מצניעה אותו].
(7) ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י.
(8) הבדלי הגרסאות שבהן מוחלפת "חולדה" ב"ברדלס" קשורים, אולי, (איני יודע אם בקשר של "סיבה" ו"מסובב", ואם אכן התשובה חיובית מהי ה"סיבה" ומהו ה"מסובב"?) למשמעויות הדומות שקבלו שמות אלו. אין ספק שה"ברדלס" העשוי לגרור נפל (עבודה זרה, מב ע"א) איננו הברדלס (הטורף דמוי הנמר) אך אחת מהצעות הזיהוי היא שהכוונה לאחד ממיני הטורפים הקטנים, אולי גחן. הגחן דומה במבנה גופו ובהתנהגותו לטורפים ממשפחת הסמוריים הנקראים "חולדה" ואם כן יתכן שה"ברדלס" וה"חולדה" הוחלפו בשמם ו\או בזיהויים. י. נ. אפשטיין (שם, עמ' 150) מתרגם ברדליס ל – Marder הנקרא בעברית דלק. משתמע מדבריו שהוא מקבל את עמדתו של לעף שבעל חיים זה נקרא גם Marduris או Mardulis ולכן הוא רואה בו את הברדלס (ברדליס). ייתכן, אם כן, שזיהוי זה הועבר ל"חולדה" לגורסים "ברדלס" במקום "חולדה".
(9) פירוש: מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָתוֹ שֶׁל ישראל מֵצִיק (אדם תקיף) אֶחָד בּעיירה רִימּוֹן, שֶׁהִטִּילָה נֵפֶל לַבּוֹר וּבָא כּהֵן וְהֵצִיץ בּוֹ כדי לֵידַע בנפל זה אִם זָכָר הוּא אִם נְקֵבָה הִיא, שיש הבדל בטומאת יולדת בין יולדת זכר ונקבה. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים לדון האם טמא הכהן משום מאהיל על המת, וְטִיהֲרוּהוּ. מִפְּנֵי שֶׁחוּלְדָּה וּבַרְדַּלֵּס (חיה טורפת קטנה) מְצוּיִין שָׁם, ומן הסתם כבר נאכל הנפל על ידיהם קודם לכן.
(10) מתוך ז. עמר (שם).
(11) בדיון על שמונת השרצים אנו מוצאים: "רבי יהודה אומר הלטאה כחולדה" (חולין, ט ע"ב) וכאן ברור שהכוונה לחולד שנמנה בפסוק (ויקרא, יא כ"ט) יחד עם העכבר. להלן נראה שההשוואה בין החולד לחולדה איננה מקובלת על כל המפרשים.
(12) פירוש: ואלו שדמם, עורם ובשרם טמאים לכם בשרצים הרוחשים על הארץ. חולדה ועכבר (שחור, אדום ולבן) וחרדון (?) למיניהם".
(13) משערים שמקור השם weasel הוא בשורש אנגלי-סקסוני "weatsop" שמשמעותו "בעל חיים אכזר וצמא דם". היום נקראים בשם Weasel כל המינים בסוג או כל הסוג כיחידה.
(14) הלע"ז מרטורילא מתייחס כנראה לאחד ממיני הטורפים במשפחת הסמוריים אך זהותו המדוייקת איננה חד משמעית. קאהוט מציין ב"ערוך השלם" (הערה 6) שקיימת גרסה (כת"י ליידן) שבה נכתב מימורלא ואולי צריך לגרוס מסטיללא (mustela) שהוא שמו של אחד ממיני החמוס ("בלשון אשכנז וויעזעל). על פי גרסת הערוך שבידינו ("מרטורילא") הכוונה אולי למין דלק אירופי (martorella או martora באיטלקית).
(15) פירוש: וממשיכה הברייתא: כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ חכמים אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה, כָּךְ אָמְרוּ שאֵין מְגַדְּלִין חַיָּה דַּקָּה, כגון כלבים וחתולים. ר' יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְגַדְּלִין חיות בית שיש בהן תועלת ואינן מזיקות כגון כְּלָבִים כּוּפְרִין (כלבי ציד), וַחֲתוּלִים, וְקוֹפִין, וְחוּלְדּוֹת סְנָאִים, מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִים אלה לְנַקֵּר (לנקות) אֶת הַבַּיִת ממיני שרצים, ולכן מותר לגדלם. ושואלים: מַאי [מה הן] חוּלְדּוֹת סְנָאִים הללו? אָמַר רַב יְהוּדָה: קוראים להן בארמית שַׁרְצָא חַרְצָא; וְאִיכָּא דְּאָמְרִי [ויש שאומרים]: שקוראים להן חַרְזָא, דִּקְטִינֵי שָׁקֵיהּ וְרָעֲיָא בֵּינֵי וַורְדִּינֵי [שדקות שוקיה ורועה בין הקוצים]. וּמַאי שַׁרְצָא [ומה טעם קוראים להן שרץ]? דְּמִתַּתַּאי שָׁקֵיהּ [מפני ששוקיה נמוכות] ונגררות על הארץ ונראות כשרץ השורץ על הארץ".
(16) הספק של בית שמאי לגבי מעמדה של "חולדת הסנאים" עשוי להיות מובן אם נניח שאכן היא שייכת לקבוצה סיסטמטית שונה מאשר החולד. הדמיון בין המינים בתת משפחת הסמורים גדול מאד וקשה להניח שהיה מתעורר ספק האם "חולדת הסנאים" היא שרץ אם גם החולד שייך לסמורים. ייתכן אם כן שיש כאן ראיה למזהים את החולד כמין מכרסם.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.