כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > שזיף אירופי - "ודורמסקין" (ברכות לט ע"א)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות – שזיף אירופי

"נימא כתנאי, דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא, הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות, נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך, קפץ וברך על הפרגיות, לגלג עליו חבירו. כעס בר קפרא, אמר: לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס; אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם - אתה על מה לגלגת עליו? חזר ואמר: לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך אני כועס. ואמר: אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן? תנא: ושניהם לא הוציאו שנתן" (ברכות, לט ע"א).

פירוש: ומציעים עוד בענין ברכת השלקות שעסקו בה קודם לכן: נימא כתנאי [האם נאמר שבעיה זו היא כאותה מחלוקת תנאים] בנושא זה, כמסופר: דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה [שאותם שני תלמידים שהיו יושבים לפני] בר קפרא, והביאו לפניו כרוב מבושל ודורמסקין מבושלים ופרגיות, ונתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך. קפץ (הזדרז) וברך על הפרגיות. לגלג עליו חבירו על שהקדים מתוך רעבתנות ברכה שהיה צריך לברך אחר כך. כעס בר קפרא על שניהם וכך אמר: לא על המברך אני כועס, אלא על המלגלג אני כועס, כי אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם, ובשל כך נעשה בשר הפרגיות כה חביב עליו ובשל כך מיהר לאוכלו, אתה על מה לגלגת עליו? וחזר ואמר לשני: לא על המלגלג אני כועס, אלא על המברך אני כועס, והוסיף ואמר: אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן?! כלומר, אף אם אין בך דעת להחליט בעצמך על מה יש לברך קודם, הלא יכולת לשאול אותי, שאני זקן ממך. והוסיפו על כך, תנא [שנינו]: ושניהם לא הוציאו שנתן, שמשום כעסו של בר קפרא נענשו ומתו שניהם באותה שנה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: שזיף אירופי שם באנגלית: (Prune (Plum שם מדעי: Prunus domestica

שם נרדף במקורות: דרמסקנא, דורמסקין, דורמסקנין, דורמסקניות, אחון, אחוניא, אחוניתא, פגעין.

נושא מרכזי: לזיהוי הדורמסקין והפגעין

השימוש בפירות שונים לסחיטה – "סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין" (שבת, קמד ע"ב).

הדורמסקין נקראים בעברית המודרנית בשם שזיף אולם שם זה כנראה מוטעה ואין לו שורש במקורות. לעומת זאת אנו מוצאים במקורות את השיזף שהוא סוג עצים טרופי (Zizyphus) שאחד ממיניו השיזף התרבותי נקרא בלשון חז"ל בשם "שיזפין" (1). "אמר רב שיזבי אמר רבי יוחנן: זר שבלע שזפין של תרומה, והקיאן, ואכלן אחר ראשון משלם קרן וחומש וכו'" (יומא, פא ע"א). רש"י במקום מפרש: "שזפין - פרונ"ש בלעז, שבלע בלא כסיסה". רש"י מזהה את השזפין עם השזיף (Prunus) ואכן שני הפירות דומים זה לזה בצבעם ואולי מכאן התפתחה החלפת השמות. על פי מילון בן יהודה השם שזיף ניתן לפרי זה בגלל גוונו השחום-שזוף.

זיהוי הדורמסקין בעייתי משום שגם מקורות ימי הביניים אינם מספקים נתונים חד משמעיים. מחד גיסא היו לשזיף זנים וכינויים רבים בארצות השונות ומאידך גיסא חלק מהשמות שימשו פירות אחרים כגון אגס, אפרסק, שזיף הדב ומשמש. המשמש אף נחשב לעיתים כאחד מזני השזיף או כתוצר הכלאה שלו (2). בשורות הבאות אדגיש את הזיהוי המתבסס על המשמעות המשוערת של השם "דרמסקין" הרומזת על השזיף באופן כללי ומבין זניו השונים על השזיף האירופי.

משמעות השם "דרמסקין" היא פרי שבא מדמשק (דרמשק (3)) ומכאן גם שמו ביוונית וברומית – Darmasccena. אולי משום כך הייתה ראויה להיות מקומו של גן עדן: "גן עדן, אמר ריש לקיש: אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו, ואם בערביא בית גרם פתחו, ואם בין הנהרות הוא דומסקנין (בחלק מהנוסחים הגרסה "דורמסקנין") פתחו. בבבל, אביי משתבח בפירי דמעבר ימינא, רבא משתבח בפירי דהרפניא" (ברכות, יט ע"א). הערוך (ערך "דרמסקן") מפרש: "... פירוש פרונגא ובלשון ישמעאל אגאץ עין בקר ומברכין עליהן בורא פרי העץ". Prunga הוא שזיף באיטלקית ואגאץ עין הבקר בערבית הוא בדרך כלל אגס אך גם שזיף. סביר יותר שהשם "עין הבקר" מתייחס לשזיף בגלל צבעו השחור וצורתו הדומים לעין (4) ולא לאגס הצהוב או הירוק שאיננו סימטרי. רש"י (כאן) מביא שני פירושים: "דורמסקין - אף הן שלקות מעשב שקורין אקדלשי"ט בלעז, כך ראיתי בפירוש בבא קמא של רבינו יצחק ברבי יהודה, אבל כאן פירש פרונ"ש וכן שמעתי אני כאן ובבבא קמא פרונ"ש, ואי אפשר להעמידה, דאם כן הרי ברכתו בורא פרי העץ והאיך קדם וברך על הפרגיות שברכתן שהכל ואינם כדברים חשובים כדמפרש ואזיל". ד"ר משה קטן (5) מתקן ומתרגם את הלעז "אדרילצי"ש" (adrelces) לשיח הבר הנקרא מלוח. התוס' נוקט כפירוש הראשון בגלל הקושי ההלכתי: "דורמסקין - פירש"י פרונ"ש. ולא נראה דבסמוך משמע דמברכין עליהן בורא פרי האדמה, ואם כן בורא פרי העץ בעי ברוכי ונראה שהוא מין כרוב" (אחד משמותיו של המלוח התרבותי באנגלית הוא "תרד ההרים"). הן רש"י והן תוס' נדחקו לזהות את הדורמסקין כירק בגלל הקושי ההלכתי אולם ניתן ליישב את הקושי כמובא בתוס' הרא"ש: "דורמסקנין - פרש"י בשם רבותיו פרונאש והקשה עליו אם כן ברכתו בורא פרי העץ והיה צריך לברך עליו תחלה, ותירץ ה"ר יוסף דמיירי בשלקו ולכך ברכתו שהכל".

תמיכה מסויימת לזיהוי הדורמסקין עם השזיפים ניתן למצוא בתאור חשיבותם הרפואית המזכירה את השימוש הנעשה בהם גם בימינו. פליניוס ודיוסקורידס ציינו את הדורמסקין כאמצעי יעיל לטיפול בבעיות מעיים כגון עצירות. ייתכן ומכאן נובעות ההלכות הקושרות בין דורמסקין וחולים: "... השוכר את הפועל להביא ענבים ותפוחים ודרמסקנות לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא לא יאמר לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן לו שכרו משלם" (תוספתא, בבא מציעא, ליברמן, פ"ז הלכה ד'). לענין גילוי משקין אנו מוצאים בתוספא (תרומות, ליברמן, פ"ז הלכה י"ג): "... מים שהדיח בהן עובטין ודרמסקניות לחולה אין בהן משום גלוי וכו'".

הדורמסקין (או בשמותם האחרים אחוניא ופגעין) לא הוזכרו במקרא ומיני התרבות הגיעו כנראה לארץ רק בתקופה היוונית או הרומית. אמנם נמצאו באירופה בארצות כמו איטליה, שוויץ, אוסטריה, גרמניה ובולגריה גלעיני שזיף מהתקופה הניאולטית ותקופת הברונזה ("תקופת האבות") אך ממצאים אלו מייצגים, לדעת החוקרים, שלב שבו עדיין נאספו הפירות בטבע. גידול חקלאי של השזיף התחיל כנראה רק החל מהתקופה הרומית דבר שבא לידי ביטוי בממצאים ארכיאולוגיים המייצגים תקופות רצופות ואתרים רבים מאד בגרמניה וסביבתה. הדיווח הכתוב הראשון העוסק בשתילה והרכבה של השזיף הוא מהתקופה הרומית.

איזכורי הדורמסקין בספרות חז"ל מעטים ונראה שבתקופה זו גדלו אותו בארץ בקנה מידה קטן אולי רק בצפונה. מוצאים אנו בירושלמי (דמאי פ"ב כב טור ד /ה"א): "המינין האסורין בפניים, והאגוזין והאורז והשומשמין ופול המצרי. גמלייל זוגה אמר אחיניות הבכורות. אמר רבי יונה הדא דתימר מתרנגול קיסריון ולמעלן אבל מתרנגול קיסריון (6) ולמטן כארץ ישראל היא". הלכה מקבילה נמצאה בפסיפס בית הכנסת בתל רחוב ("כתובת רחוב" תמונה 1): "הפירות הללו אסורין בפנייס בשביעית, ובישאר שני שבוע הן מתעסרין דמיי משלם, האורז והאגוזין והשומשומין ופול המצרי, יש אומרין אוף אחוניות הבכירות" (7). משני מקורות אלו משתמע שדורמסקין הובאו לעיר בניאס ליד נחל שניר שנחשבה כחו"ל מארץ ישראל ולכן היו חייבים בשביעית ומעשרות. ניתן לשער שהם הובאו מהסביבה הקרובה (אולי עמק דן שגבל עם סוריה) ולכן היה צורך להדגיש שדינם לענין זה כארץ ישראל. על מנת להשלים את הדרישה לדורמסקין הם יובאו לארץ מחו"ל בתדירות גבוהה: "פירות ארץ ישראל שרבו על פירות חוצה לארץ חייבין, פירות חוצה לארץ שרבו על פירות ארץ ישראל הרי אלו פטורין, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: אף דברים התדירין כגון האגוזין ודורמסקניות ופסיליה ופסלקאות פטורין ושאר כל הדברים חייבין וכו'" (תוספתא מסכת דמאי, ליברמן, פ"א הלכה ט').

תמונה 1. כתובת רחוב - צולמה ברחבת מוזיאון ישראל צילם: דניאל ונטורה


תמונה 2. מטע שזיף אירופי ליד מתנ"ס אלון שבות		תמונה 3. שזיפים אירופים

הרחבה

השמות הנרדפים לדורמסקין

הדיון ההלכתי המובא בסוגייתנו מופיע באופן מעט שונה גם בירושלמי (ברכות, פ"ו י טור ב /ה"א): "בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא. אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין, אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא, נברך על אחונייתא לא פטר לא דין ולא דין וכו'". ראשית יש לשים לב להקבלה המלאה של הסיפור לסוגיתנו שממנה ניתן להסיק שאחונייא היא שם נרדף לדורמסקין. בפירוש "פני משה" ניתן למצוא דרך נוספת על זו של תוס' הרא"ש (לעיל) ליישב את הקושי של רש"י והתוס' לזהות את הדורמסקין (אחונייתא) עם פרי עץ. גם אם ברכת הדורמסקין היא בורא פרי העץ הרי שברכת בורא פרי האדמה על הקפלוטות כוללת גם אותה.

שם נרדף נוסף לדורמסקין הוא פגעין או פיגעין. שם זה הוזכר בברייתא פעם אחת: "רבנן דמודו ליה לרבי יהודה בשאר פירות מנלן? דתניא: סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין, אבל לא ברמונים. ושל בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים" (שבת, קמד ע"א). רוב המפרשים זיהו את הפגעין עם הדורמסקין (שזיפים בלשוננו). בערוך (ערך "פגע"): "... ובפרישין פי' בלעז פרונג"א". ברש"י (שם): "בפגעין - פרונ"ש בלעז, ולהוציא מימיהן לשתות". ברש"י על הרי"ף מובאים הן השם בלעז פרונ"ש והשם באשכנז פלומנ'. בגרמנית אכן נקרא השזיף Pflaume.

לדעת ז. עמר הרמב"ם התכוון בשימוש בשם אגסים לשזיף ומסיק זאת מתוך השמות הנרדפים לאגסים שציין הרמב"ם. ה"אגסים" (שזיפים) נזכרים אצל הרמב"ם בהקשר רפואי: "דברים המשלשלין את בני מעים כגון ענבים ותאנים ותותים ואגסים ואבטיחים ומיני הקשואים ומיני מלפפונות אוכל אותם האדם בתחלה קודם אכילה, ולא יערבם עם המזון וכו'" (הלכות דעות, פ"ד הלכה ו'). עלי להעיר שגם האגסים נחשבים כמשלשלים ולכן לא נוכל להוכיח מכאן שהכוונה לשזיפים.

זן השזיף ה"דמשקאי"

לשזיף זנים רבים וניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות. השזיף היפני היפני (salicina Prunus) והשזיף האירופי (Prunus domestica). קבוצת השזיף היפני כוללת זנים בעלי צורה כדורית כמו למשל הזנים סנטה רוזה ואוגדן (בצבע צהוב-ירקרק). קבוצת הזנים היפנית (שמוצאה דווקא מסין) זקוקה להאבקה הדדית מזנים אחרים ואילו השזיף האירופי מסתפק בהאבקה עצמית. הוא מתאפיין בצורתו הביצית, ציפתו הירקרקה-צהובה וקליפתו שצבעה נע בין כחול כהה עד כחול. השזיף האירופי מופרד בקלות מהגלעין ונפוץ יותר בתעשיית הפירות היבשים, הליקרים וכו'. יש להעיר שבמהלך אלפי שנות תירבות השתנו מאפיינים שונים של השזיף וביניהם גם גודל הפירות. ניתן להניח שפירות הזנים הקרובים לאב המוצא קטנים מהזנים הנוכחיים. כך נוכל להבין טוב יותר כיצד ניתן היה לבלוע שזיף בשלמותו כפי שמתואר בגמרא ביומא (לעיל).

כאשר עלינו לבחור מבין זני השזיפים את הדורמסקין המועמד הטוב ביותר הוא השזיף האירופי. באנגלית הוא נקרא בשם Damson. מקור שם זה הוא בשם הלטיני Prunum damascenum כלומר שזיף דמשקאי. את זן זה גידלו בעת העתיקה לראשונה מסביב לדמשק ומשם הוא הועבר על ידי הרומאים לאנגליה. שרידים של שזיף זה נמצאים לעיתים קרובות במהלך חפירות ארכיאולוגיות במחנות צבא רומאי ברחבי אנגליה. עדויות כתובות עתיקות מתארות את השימוש בקליפות השזיף לייצור צבע ארגמן. השם הערבי "עין הפרה" מצביע אף הוא על השזיף האירופי בגלל צבעו הכהה וצורתו הביצית. מעניין לציין שלמרות שבעברית לא קיימת אבחנה בין זני השזיפים, וכולם נקראים בשם זהה, הרי שבאנגלית מקובל יותר השם Prune ביחס לשזיף האירופי (Prunus domestica) ואילו Plum נמצא בשימוש ביחס לזנים האחרים.

(1) על זיהוי השיזפין ראה במאמר "שזפין של תרומה".
(2) ז. עמר, גידולי א"י בימי הביניים, עמ' 231-234. הפרק כולל תיאור וציטוט של מקורות רבים מימי הביניים ומפרט את את הבעייתיות בזיהוי השזיף.
(3) בעל מוסף הערוך כתב: "פירוש דמסקינא בלשון יוני ורומיי אגסים הבאים מדמשק כי הם הטובים ויפה פירש בעל הערוך ותרגום דמשק דרמשק". אמנם הוא כתב אגסים אך כנראה מיני הוורדניים הוחלפו זה בזה. על הקשר בין דורמסקין ודמשק נוכל ללמוד מדברי רבי יוסי בן דורמסקית: "... אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך, אמר לו, מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו, מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחתו אלא ירושלם וכו'" (ספרי, דברים פרשת דברים פיסקא א').
(4) השם Prune מתייחס באירופה לשזיף האירופי (זן "שגיב") שאיננו כדורי אלא מעט מאורך בדומה לעין.
(5) ב"אוצר לעזי רש"י".
(6) יש המזהים את תרנגולא דקיסריון (תרנגול קיסריון, תרנגולא עילאה דקיסרי) עם העיירה מג'דל שמס בשפולי החרמון, מקום בתחומי 'עולי-בבל', שהיה בו, כנראה, מקדש ל'עבודה זרה' (התרנגול שימש לסורים הקדמונים כסמל לאל השמש). מתוך ע. הראובני, "לקסיקון ארץ ישראל" עמ' 560.
(7) על פי י. זוסמן, "כתובת הלכתית מעמק בית שאן", תרביץ שנה מ"ג (תשל"ד), עמ' 89-159.

רשימת מקורות:

יהודה פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 234-238).

D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), p. 178-181.

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]

ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים