טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
משיכיר בין זאב לכלב – חמור וערוד
"גמרא: מאי בין תכלת ללבן? אילימא בין גבבא דעמרא חיורא, לגבבא דעמרא דתכלתא, הא בליליא נמי מידע ידעי? אלא בין תכלת שבה, ללבן שבה. תניא רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב. רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד. ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים וכו'" (ברכות, ט ע"ב).
פירוש: גמרא: במשנה נאמר שזמן קריאת שמע של שחרית הוא משיכיר בין תכלת ללבן, ושואלים: מַאי [מהו] בדיוק בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן? אִילֵימָא [אם לומר] שזו הבחנה בֵּין גְּבָבָא דְּעַמְרָא חִיוָּרָא לִגְבָבָא דְּעַמְרָא דִּתְכֶלְתָּא [ערימת צמר לבן לערימת צמר של תכלת] הָא בְּלֵילְיָא נַמִי מֵידַע יָדְעִי [הרי בלילה גם כן יודעים] את ההבדל בין גוש לבן וגוש כהה. אֶלָּא כך צריך להבין, שהמדובר הוא בציציות העשויות עם פתיל תכלת (עיין במדבר טו, לח), וההבחנה היא בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ. בקביעת זמן תחילת קריאת שמע של שחרית הובאו בברייתא דעות נוספות על אלו של המשנה. תַּנְיָא [שנויה ברייתא]: ר' מֵאִיר אוֹמֵר כי תחילת היום היא כשאפשר להבחין בין שני בעלי חיים הדומים זה לזה, וכגון שֶׁיַּכִּיר בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב. ר' עֲקִיבָא נותן סימן אחר שיהא די אור כדי להבחין בֵּין חֲמוֹר לְעָרוֹד (חמור הבר). וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ (שהוא מכיר אותו רק הכרה קלושה. ירושלמי), כשהוא רָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת ממנו, וְיַכִּירֶנּוּ. אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כַּאֲחֵרִים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: זאב מצוי (אפור) שם באנגלית: Wolf שם מדעי: Canis lupus
שם עברי: כלב הבית שם באנגלית: Dog שם מדעי: Canis lupus familiaris
שם עברי: ערוד שם באנגלית: African Donkey שם מדעי: Equus africanus
שם עברי: חמור הבית שם באנגלית: Donkey, Domestic Ass שם מדעי: Equus africanus asinus
הנושא המרכזי: מדוע נבחרו צמדי החיות 1. זאב - כלב 2. ערוד – חמור, כמדד לעוצמת האור?
לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.
מתוך כך שהגמרא דחתה את האפשרות שקביעת זמן קריאת שמע היא בעזרת אבחנה בין גיזת צמר לבנה לגיזה בצבע תכלת, בטענה שאבחנה זו ניתנת לביצוע גם בלילה, ניתן להסיק שהאבחנות שתוארו בברייתא ניתנות לביצוע רק כאשר עוצמת האור גבוהה יותר כלומר בשעה מאוחרת יותר. אפשר להניח שהאבחנות בין זאב לכלב וחמור לערוד קשות יותר ודורשות תנאי תאורה טובים יותר (1). המשותף לשני צמדי בעלי החיים - זאב וכלב, חמור וערוד – הוא שבשניהם קיים צורך להבחין בין מין בעל חיים ואב המוצא שלו. הכלב הוא תוצר ביות של הזאב ואילו החמור הוא ערוד מבוית. לגבי הערוד הקביעה במשנה חד משמעית ולכן היא אומרת: "הערוד מין חיה" (כלאים, פ"ח מ"ו) ואילו החמור הוא בוודאי בהמה (בעל חיים מבויית). מפרש הריבמ"ץ (כלאים, פ"א מ"ו): "ערוד - חמור מדברי, והוא מין חיה. גרסינן בראש השנה בגמרא ערד שדומה לערוד במדבר, כדכתיב פרא למוד מדבר, תרג' ירוש' אדם מדמי לערוד". לעומת זאת מעמדו של הכלב נתון למחלוקת: "שור בר מין בהמה ורבי יוסי אומר מין חיה, כלב מין חיה רבי מאיר אומר מין בהמה וכו' (כלאים, פ"ח מ"ו). ייתכן ובזמן המשנה הכלב עדיין שמר במידה רבה על מאפייניו של אב המוצא - הזאב - והיה מקום להסתפק אם כבר יצא מגדר חיה (ראו עוד במאמר "וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים" האבחנה בין שני צמדי מינים אלו קשה במיוחד בגלל הדמיון הרב בין המינים וכפי שמצאנו במשנה: "הזאב והכלב.....החמור והערוד אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה" (כלאים, פ"א מ"ו). איסור המשנה נובע מכך שבפועל ניתן לבצע את ההכלאה כמו במינים רבים נוספים כמו למשל בין יוני הבית ואב המוצא יונת הסלע. ייתכן ובתקופת המשנה הדמיון בין שני זוגות אלו היה אף גדול יותר משום שבמשך כ - 2,000 השנים שחלפו מזמנם של התנאים התבצעה סלקציה נוספת, שגרמה לשינויים נוספים במבנה בעלי חיים אלו, והוא התרחק עוד ממבנה אבות המוצא.
משיכיר בין זאב לכלב
קיימים בטבע כמה מינים של בני משפחת הכלביים שדרגת הקרבה ביניהם רבה עד כדי יכולת להעמיד בני כלאיים פוריים. מינים אלו הם הזאב, התן, השועל והקויוט (2). זני הכלבים בני זמננו מקורבים אליהם במידה רבה ולכן עלתה השאלה מי מהם הוא אב המוצא של הכלבים. בעבר הייתה סברה שמוצא הכלבים כפול כאשר חלק מהמינים הם צאצאי התנים וחלק צאצאי הזאבים (3). מאוחר יותר נקבע על פי סימנים התנהגותיים ומורפולוגיים שמוצא הכלבים הוא אך ורק מהזאבים (4). מחקרים חדישים יותר בעזרת שיטות גנטיות מתקדמות (5) קבעו בוודאות שמוצא הכלבים הוא הזאב (6). בנוסף לכך ניתן היה להוכיח שהביות של הכלבים מהזאב התבצע מספר פעמים מאוכלוסיות זאבים בעלות מאגר גנים שכבר נכחד בינתיים (7). ראוי לציין שלמרות התפוצה הרחבה מאד של הזאב מאסיה דרך אירופה וצפון אמריקה כל אירועי הביות היו במזרח אסיה וניתן להצביע על לפחות חמש שושלות נפרדות שמוצאן מחמש נקבות של זאבים (8).
ניתן להסיק מהאמור לעיל שמכלל זני הכלבים הרבים הקיימים היום הצורה הקדומה היא זו הדומה ביותר לזאב. בקרב החוקרים מקובל לטעון שבאזורנו מציג הכלב הכנעני את מידת הדמיון הגנטי הרבה ביותר לזאב. זן כלב קדום זה התפתח באזורנו ותפוצתו הטבעית מזה אלפי שנים היא בישראל, סוריה, לבנון, החלקים המערביים של ירדן ומצרים. הדמיון הגנטי מלווה גם במבנה גוף דומה ויתכן אם כן שכאשר רבי מאיר השתמש במדד "משיכיר בין זאב לכלב" הוא התייחס להשוואה בין כלב כנעני, או מופע דומה לו, לבין הזאב (על הכלב הכנעני ראו עוד במאמר "כלבא בלא מתיה שב שנין לא נבח"). השאלה הנשאלת היא כמובן האם אכן ניתן לבצע אבחנה כזו? קיימים שני הבדלים בין כלבים וזאבים: לזאב רגליים ארוכות יותר מאשר לכלב. ב. סביב הפה יש לזאבים כתם לבן ובפרטים כהים צבעו אפור בהיר ואילו אזור זה ברוב רובם של הכלבים לזניהם השונים הוא בצבע שחור.
בין חמור לערוד
ערוד
לפני שנפנה לדון בערוד המופיע בסוגייתנו חשוב לציין שקיים בעל חיים נוסף, שונה לחלוטין, הנקרא בשם זה: "ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא" (ברכות ל"ג ע"א). הערוד שאותו המית רבי חנינא בן דוסא הוא כנראה נחש שהרי מחד גיסא הוא חי בתוך חור ומאידך גיסא הוא גדול למדי וניתן לשאת אותו על הכתפיים. תאור נשיאת הערוד שולל את האפשרות שהערוד הוא בעל חיים ארסי אחר מתוך אלו הידועים לנו כמו עקרב וכו'.
בסוגיית זמן קריאת שמע הערוד הוא בעל חיים דמוי חמור ולכן יכולת האבחנה ביניהם משמשת קריטריון לקביעת רמת התאורה. בגמרא מובא הערוד כחלק מרשימת בעלי חיים גדולים שעשויים לפגוש שור נגח. "ת"ר ראה שור נגח חמור לא נגח סוס נגח גמל לא נגח פרד נגח ערוד לא נגח נעשה מועד לסירוגין לכל" (בבא קמא, לז ע"א). גם במסכת חולין (נט ע"א) אנו לומדים שהערוד הוא מין בהמה. "ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר ערוד, לאו אמרת איכא ערוד איכא נמי מינא אחרינא דדמיא לערוד גמירי דליכא".
הערוד או חמור הבר האפריקאי חי באפריקה והוא הקטן בבני משפחת הסוסיים, פרט לפרא הסורי שנכחד מן העולם. הראש הגדול ואפרכסות האוזניים הארוכות מדמות את הערוד לחמור. הערודים חיים במדבריות, בערבות עשב דלילות ובסוואנות. לערוד שלושה תת-מינים שהיו נפוצים בעבר בצפון אפריקה ובמזרחה. היום הצטמצמו אוכלוסיות הערודים וגם תפוצתם מוגבלת. תת מין אחד נכחד, ושני התת - מינים האחרים שרויים בסכנת הכחדה. הערוד הצפון-אפריקני שחי בעבר בהרי האטלס, נכחד כפי הנראה בסוף המאה השלישית לספירה בזמן השלטון הרומי באזור. יש להניח שאוכלוסיות חמורי הסהרה וצפון אפריקה נושאות כמה מן הגנים שלו.
לערוד הנובי (Equus asinus africanus) פס שחור העובר לאורך גבו ומצטלב על כתפיו, פס שחור שני עובר לרוחב הכתפים. הערוד הנובי נפוץ בעבר בתחום שבין מצרים ומזרח סודן והגיע עד צפון אתיופיה ואריתריאה בדרום. לערוד הסומלי (Equus asinus somalicus) פסי רוחב דקים, היוצרים טבעות שחורות על רגליו. טבעות כאלה מופיעות לעתים גם על רגלי הערודים הנוביים, אך על כתפיו של הערוד הסומלי אין צלב שחור. הוא חי בעבר בעיקר בסומליה ובמדבר דנקיל שבאתיופיה.
חמור הבית
חמור הבית נחשב צאצא של שלושת התת-מינים של הערוד, שבוית לפני אלפי שנים והוא נושא גנים של ערודי הבר השונים. יש הרואים בחמורי הבית מין בפני עצמו. אולם מכיוון שהם מכליאים עם ערודים ובני הכלאיים פורים, הם נחשבים תת-מין מבוית של הערוד. העובדה שניתן לראות אוכלוסיות חמורים שונות בעלות סימני הזיהוי של שני תתי המינים (הסומלי והנובי) מצביעה על כך שהביות של החמור התבצע לפחות בשני אזורים שונים באפריקה. ניתן למצוא גזעי חמורים בעלי "צלב" על הכתפיים, בעלי פסים על הרגליים ובעלי שילוב בין "צלב" כתפיים וטבעות רגליים המשלבים את שני הסימנים. ההיגיון העומד בבסיס השימוש בערוד כאב המוצא של החמור הוא בכך שהוא אמנם חי בטבע (9) אך בסמיכות ושכנות לאדם (10) וכנראה היה נוח לאילוף וראיה לכך היא העובדה שניתן היה להשתמש בו לעבודה (11). בניגוד לערוד עומד הפרא המקורב מאד לערוד מבחינה טקסונומית אך לא ניתן לביות וכנראה קיבל מכאן את שמו.
מהם ההבדלים בין ערוד לחמור? היום קשה לנו להעריך מה היו ההבדלים בין הערוד והחמור שבעזרתם ניתן היה להבחין בין המינים אך מעדויות עקיפות מתוך הגמרא ניתן להסיק שהערוד היה גדול וחזק מהחמור והיה בעל צבע לבן (ראו במאמר "על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא").
 |
|
 |
|
תמונה 1. ערוד – לפי הפסים הדקים על הרגליים ניתן לזהות את תת המין הסומלי. הערוד צולם בחי בר ליד יוטבתה. העדר במקום כולל פרטים שהגיעו ממדבר דנקיל באתיופיה. |
|
תמונה 2. חמור צילם: Adrian Pingstone
|
(1) ניתן לשער שהדעות השונות שהובאו בברייתא אינן מבטאות רק דוגמאות טכניות שונות לאבחנה, אלא מציינות מחלוקת לגבי זמן ק"ש. האבחנות השונות מהוות רצף בין שעה מוקדמת יותר למאוחרת משום שרמת הקושי של האבחנות הולך ועולה.
(2) לכולם יש מספר שווה של כרומוזומים.
(3) Lorenz, K. 1954. Man Meets Dog. Houghton Mifflin Company, Boston.
(4) Zimen, Erik. 1981. The Wolf: A Species in Danger. Delacorte Press, New York, New York
(5) השוואת רצפי D.N.A מיטוכונדריאלי.
(6) Vila, C., Maldonado, J. E., and Wayne, R. K. 1999. Phylogenetic relationships, evolution, and genetic diversity of the domestic dog. The Journal of Heredity 90(1): 71-77
(7) L., Crandall, K. A., Lundeberg, J., and Wayne, R. K. 1997. Multiple and Ancient Origins of the Domestic dog. Science 276 (13): 1687-89
(8) Savolainen, P., Zhang, Y., Luo, J., Lundeberg, J., and Leitner, T. 2002. Genetic Evidence for an East Asian Origin of Domestic Dogs Science 298: 1610-1613
(9) "ערד שדומה לערוד במדבר" (ראש השנה, ג ע"א).
(10) "כל הזרוע, גם ערודים אוכלים אותו" (בבא בתרא, לו ע"א).
(11) "דבי מר יוחני טחני ריחיים בערודי" (עבודה זרה, טז ע"ב).
רשימת מקורות:
אנציקלופדית "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 182, 243).
לעיון נוסף:
לנקודת מבט רוחנית ראו את מאמרו של הרב דוד כוכב: "בין זאב לכלב, בין חמור לערוד".
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
.jpg)
