טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא - חמור 
 

"אמר להן: בעינא דאיזל למדינת אפריקי. אמרו ליה: לא מצית אזלת, דפסקי הרי חשך. אמר להן: לא סגיא דלא אזלינא, אמטו הכי משיילנא לכו, אלא מאי אעביד? אמרו ליה: אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא, ואייתי קיבורי דמתני, וקטר בהאי גיסא, דכי אתית (באורחא) נקטת בגוייהו, ואתית לאתרך. עבד הכי, ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי וכו'" (תמיד, לב ע"א).

פירוש: כיון שעמד להיפרד מהם, אמר להן: בעינא דאיזל [רוצה אני ללכת] למדינת אפריקי להלחם בה, מה דעתכם בענין זה? אמרו ליה [לו]: לא מצית אזלת [אינך יכול ללכת] לשם משום דפסקי [שפוסקים, חוצצים] הרי חשך בפני ההולכים לשם. אמר להן: לא סגיא דלא אזלינא [אי אפשר שלא אלך], לשם, ואמטו הכי משיילנא לכו [משום כך אני שואל אתכם] בעצתכם, אלא מאי אעביד [מה אעשה] כדי לעבור אותם הרי חושך? אמרו ליה [לו]: אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא [הבא, קח אתך, חמורים לובים שמהלכים אף בחושך], והם יובילו אותך במעברים החשוכים ההם. ואייתי קיבורי דמתני [והבא אתך צרורות חבלים], וקטר בהאי גיסא [וקשור בצד זה] של הרי החושך, כשאתה נכנס אל תוכם, את קצהו האחד של החבל, באופן זה דכי אתית (באורחא) נקטת בגוייהו [שכאשר תבוא בדרך חזרה אחוז בהם] וכך תוכל אתית לאתרך [לבוא, לשוב למקומך]. עבד הכי, ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי [עשה כך, והלך והגיע לאותו מחוז שכולו נשים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה)     שם באנגלית: Donkey, Domestic ass    

שם מדעי: Equus africanus asinus 
 
שם נרדף במקורות: חמרא  


נושא מרכזי לעיון: מהם חמורים לובים ומה היתרון בהם?

לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.

תקציר: על פי רוב המפרשים החמורים הלובים (או לובדקס) הם חמורים שמוצאם במצרים וסביבתה. במקביל לכך על פי המחקר הזואו-ארכיאולוגי איזור זה היה מקום ביותו של הערוד (חמור הבר הנובי), ביות שהביא בסופו של דבר לקבלת חמורי הבית. במהלך הביות נבררו תכונות שהיו חשובות לאדם ובעיקר הפיכת הערוד הפראי לבעל חיים שקט וכנוע. ייתכן, אם כן, שהחמורים הלובים מייצגים שלב ביניים בתהליך הביות המתואר היטב בדברי הרמב"ם בפיהמ"ש (שבת, פ"ה מ"א): "ולובדקס - הוא מין חמור שאינו מתאלף, והוא ממוצע בין חמור פרא וחמור ביתי". בשלב זה החמורים היו גדולים וחזקים יותר משום שעדיין היו דומים לאב המוצא - הערוד הפראי והחזק יותר. תכונות נוספות שנשמרו בחמורים אלו הן היכולת ללכת למרחקים ארוכים והיכולת ללכת גם בחשכה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 בגמרא בבכורות (ה ע"ב) למדנו על החמורים הלובים בהקשר דומה לנאמר בסוגייתנו: "אמר ר' חנינא, שאלתי את רבי אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? א"ל: גזירת הכתוב היא, ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים" (בכורות, ה ע"ב). מהקשר דברי רבי אליעזר ניתן להסיק שחמורים לובים הם חמורים חזקים במיוחד המסוגלים לשאת זהב וכסף רבים ממצרים. רש"י מפרש שם "לובים – מעולים" אולם מדבריו לא ניתן ללמוד האם תרגום המילה "לובים" הוא "מעולים" או ש"לובים" הוא שמו של זן חמורים מסוים שאיכותו מעולה היכול לשאת משקל רב. על כוונתו נוכל לעמוד מתוך פירושו במסכת שבת (נא ע"ב) שם אומרת הגמרא: "ולובדקים בפרומביא. אמר רב הונא: חמרא לובא בפגי דפרזלא. לוי שדר זוזי לבי חוזאי למיזבן ליה חמרא לובא. צרו שדרו ליה שערי, למימר: דניגרי דחמרא – שערי" (1). מפרש רש"י: "חמרא לובא - חמור הבא ממדינת לוב, כמו הכושים והלובים דאסא בדברי הימים (ב, טז)". כך מפרש גם התוס' בבכורות (שם): "תשעים חמורים לובים – על שם (נחום ג ט') פוט ולובים היו בעזרתך (דניאל, יא מ"ג) ולובים וכושים במצעדיו. חמרא לובאה ר"פ במה בהמה (שבת דף נא:) פירש בערוך חמור מצרי ובירושלמי: גרים הבאים מפוט ולוב מהו להמתין ג' דורות". מפסוקי המקרא שמצטט התוס', דברי הירושלמי ופירוש הערוך עולה שלדעתו חמורים לובים הם זן חמורים חזקים שמוצאו ממצרים. על הקשר בין לוב ומצרים עמד פירוש "דעת מקרא" (נחום, שם) המסתמך על מקור הסטורי. לדעתו פלישה לובית (ממערב למצרים) הביאה לכך שאנשיה התיישבו במצרים ואף השתלבו בצבא ובשלטון.

על מוצאו ותכונותיו של זן חמורים זה נוכל ללמוד גם מדברי המשנה בכלאים (פ"ח מ"ד): "אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הלובדקים לגמלים וכו'". כותב הרמב"ם בפיהמ"ש: "ולובדקס, חמור של ארץ לובים והוא דומה לגמל". כנראה שרתמו את חמור חזק זה יחד עם הגמל משום שעצמתו היתה קרובה לזו של הגמל. רע"ב מפרש: "לובדקס - חמור של לוד והוא גדול ועריץ משאר חמורים ודומה לגמל". תוספת מסויימת נמצאת בפירושו של רע"ב במשנה בשבת (פ"ה מ"א): "לובדקס - חמור הבא ממדינת לוד, והם קשים וחזקים וצריכין שמירה יותר משאר חמורים הנמצאים בישוב". בסוגייתנו מתואר החמור הלובי כמצטיין ביכולתו ללכת למרחקים ארוכים וליכולתו ללכת גם בשעות החשכה. מפרש רש"י: "אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא - הבא חמורים גדולים ממצרים שיודעין ללכת בחשך, דפרשי כמו (פסחים דף ו) המפרש והיוצא בשיירא". מהרש"א בחידושי אגדות: "חמרי לובאי - פרש"י חמור מצרי ופי' התוס' פ"ק דבכורות עש"ה פוט ולוב היו בעזרתך כו' ע"ש ודפרש"י בהברא פירש בערוך בערך הבר מלשון אפילה שתרגומו בהברא וכו'".

בטבע אכן החמורים פעילים בעיקר בערב אך נעים  גם במהלך היום והלילה. פעילות בערב ובלילה מאפיינת בעלי חיים מדבריים כדוגמת הערוד כהתאמה לתנאי סביבה יובשניים וחמים. תכונה זו שרדה בצאצא הערוד – חמור הבית. החמורים נחשבים לעמידים יחסית לתנאי יובש בהשוואה, למשל, לסוסים.

קצה חוט לזיהוי החמור הלובי (או בשמו לובדקס) ונמצא בפירוש הרמב"ם במשנה בשבת (פ"ה מ"א): "ולובדקס - הוא מין חמור שאינו מתאלף, והוא ממוצע בין חמור פרא וחמור ביתי". דברי הרמב"ם מתארים באופן מדויק את הידוע לנו על תהליכי ביות הערוד ("חמור פרא") עד לקבלת חמור הבית ("חמור ביתי") המודרני. החמורים הלובים מייצגים את שלב הביניים בביות שנערך במצרים או סביבתה כאשר החמורים היו גדולים וחזקים יותר משום שעדיין היו דומים לערוד הפראי והחזק יותר. תת המין של הערוד שממנו בוית החמור היה תת המין הנובי ובשלב זה עדיין נקרא החמור על שם איזור תפוצתו של אב המוצא. ייתכן וכל השמות המופיעים במקורות (נובי = לובי = לודי = לובדקס) הם שמות נרדפים. הכלאות של זן חמורים זה (או ערודים) עם סוסים עשוי היה להיות המקור לפרדות חזקות ומסוכנות במיוחד (ראה במאמר "על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא").

 

ערוד        צולם בחי בר		פסלון חרס שהתגלה בחפירות באזור התעשיה של העיר אזור בשנות השבעים. הפסלון התגלה בתוך קבר מתקופת הברונזה הקדומה.          צילם: דרור פורת מוזיאון "בית מרים" בפלמחים

חמור - ציור מצרי 1298-1235 לפנה"ס. מקור: The Yorck Project

הרחבה

הקשר בין החמור ובין הציליביזציה המצרית מתועד היטב בממצאים ארכיאולוגיים מסוגים שונים. החשיבות האמיתית של החמורים קשורה לשימוש שנעשה בהם כבהמות משא. החמורים מותאמים לחיי מדבר ויכולים לשאת משאות כבדים דרך אזורים יבשים ומאפשרים לרועים לשאת את משק הבית שלהם יחד עם עדריהם. בנוסף לכך החמורים היו אמצעי אידאלי להעברת מזון וסחורות דרך אפריקה ואסיה.

הוכחות ארכיאולוגיות שימשו על מנת לזהות חמורים מבויתים. בכמה אתרים התגלו קברי חמורים דבר המשקף את המעמד שהם רכשו בעיני בעליהם. בשלדים אלו התגלו ממצאים פתלוגיים המצביעים על נזקים לעמוד השדרה שנגרמו ממאמץ יתר דבר המוכיח גם הוא את היות פרטים אלו מבויתים. נתוח סטטיסטי של מדדים שהתקבלו משלדי חמורים מתקופות שונות והשוואתם לערודים מגלה שהחמורים שימשו כבהמות משא דבר המתבטא בסימני עיוות בעצמות עמוד השדרה.

עדויות זואו-ארכיאולוגיות ממצרים מצביעות על כך שחמורי הבית המודרניים בויותו מהערוד באיזור זה, בתקופה הקדם שושלתית. מחקרים שהתבססו על השוואת D.N.A מיטוכונדריאלי הוכיחו בניגוד למה שסברו בעבר שמוצא החמור איננו בשני תתי מין נבדלים של הערודים (הנובי והסומלי) אלא רק בתת המין הנובי (Equus asinus africanus). שני תתי המין של הערוד עדיין קיימים אם כי נמצאים ברשימת בעלי החיים בסכנת הכחדה. מחקר שהשווה רצפי D.N.A מדגימות שנלקחו מחמורים מתקופות היסטוריות קדומות וחמורים מודרניים בצפון מזרח אפריקה מגלה שחמורי בית מהעת העתיקה זהים מבחינה גנטית לערודים הנוביים דבר המצביע על האפשרות שהערודים הנוביים הנוכחיים הם למעשה שרידים של חמורי בית מבויתים. יתר על כן, נמצא שביות הערודים התרחש מספר פעמים והכלאות בין ערודים וחמורי בית המשיכו להתקיים גם במשך תהליך הביות. משערים שהכלאות אלו התבצעו במכוון על ידי מגדלי החמורים על ידי קשירת אתונות ליד מקורות מים וניצול העובדה שהערודים היו נאלצים להגיע אליהם לצורך שתיה.

החמורים המצריים מתקופת הברונזה היו בעל מבנה גוף דומה לערוד דבר המצביע על אחת משתי אפשרויות: או שבשלב זה של הביות עדיין נשמרו בחמורים מאפייני אבותיהם הערודים או שהמבייתים העדיפו כמה ממאפייני הערודים עבור חלק מהמשימות שרצו לבצע בעזרתם ולכן שמרו על תכונות אלו. החמורים המבויתים היו קטנים יותר מאשר הערודים ובמיוחד היו קטנות יותר ופחות מסיביות עצמות הרגלים (metacarpals). נראה שהחמורים מהתקופות ההיסטוריות מייצגים שלב ביניים בין הערודים והחמורים המודרניים בתהליך הארוך של הביות. יש להדגיש שהממצאים הזואו-ארכיאולוגיים מצביעים על תהליך הדרגתי של השתנות בתכונות המורפולוגיות, במעבר מהערוד לחמור המודרני, לאורך התקופות (2).
 

(1) פירוש: וכדי לבאר את פירוש המילים "וְלוּבְדְּקִים בַּפְּרוּמְבִּיָּא" אָמַר רַב הוּנָא: חֲמָרָא לוּבָא בְּפַגֵּי דְּפַרְזְלָא [חמור לובי ברסן של ברזל]. אגב הזכרת החמור הלובי, מסופר: לֵוִי שְׁדַר זוּזֵי [שלח זוזי, כסף] לְבֵי חוֹזַאי לְמִיזְבַּן לֵיהּ חֲמָרָא לוּבָא [לקנות לו חמור לובי] שהוא משובח ביותר. צָרוּ שְׁדַרוּ לֵיהּ שַׂעֲרֵי [צררו לו את הכסף ושלחו עמו שעורים], ועשו כן כדי לְמֵימַר דְּנִיגְרֵי דַּחֲמָרָא שַׂעֲרֵי [לומר לו על ידי כך שפסיעות החמור תלויות בשעורים שאוכל], שאם ישפר את מזונו של החמור יהיה משובח כחמור לובי" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.