סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא - פרד

 

"... כי אתא (רבי פנחס בן יאיר) איתרמי, על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא, אמר: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו? שמע רבי נפק לאפיה אמר ליה מזבנינא להו. אמר ליה: ולפני עור לא תתן מכשול. מפקרנא להו. מפשת היזקא. עקרנא להו. איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו. איכא בל תשחית. הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו בכה רבי ואמר מה בחייהן כך במיתתן על אחת כמה... אמר ר' יהושע בן לוי: למה נקרא שמן ימים? שאימתם מוטלת על הבריות. דאמר ר' חנינא: מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה. והא קחזינא דחיי? אימא וחיית. והא קחזינא דמיתסי? דחיוורן ריש כרעייהו קא אמרינן" (חולין, ז ע"ב).

פירוש: כי אתא [כאשר בא] לביתו של רבי, איתרמי על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא [הזדמן שנכנס בפתח אחד שהיו עומדות בו פרדות לבנות], אמר ר' פנחס: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו? משום שפרדות ממין זה היו מפורסמות כמזיקות בבעיטותיהן. שמע רבי נפק לאפיה [יצא לקראתו], אמר ליה [לו]: מזבנינא להו [מוכר אני אותן]. אמר ליה [לו] ר' פנחס: והרי בכך תעבור על "ולפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט, יד), שהרי לכל אחד מישראל נאסר להחזיק חיות מזיקות בביתו. אמר לו: מפקרנא להו [אפקיר אותם]. אמר לו: אם כן, מפשת היזקא [אתה מרבה את ההיזק], שעכשיו לא יהיו להם בעלים שישמרו עליהן, ויזיקו לכל. אמר לו: עקרנא להו [אני מעקר את פרסותיהן שלא יזיקו]. ענה לו: איכא [יש בכך] צער בעלי חיים. אמר לו: קטילנא להו אהרוג אותן]. אמר לו: איכא [יש בכך] איסור של "בל תשחית" (דברים כ, יט). הוה קא מבתש ביה טובא [היה רבי מפציר בו הרבה] שייכנס לביתו, גבה טורא בינייהו [הר ביניהם], ולא יכול היה רבי להמשיך ולדבר עמו. בכה רבי ואמר: מה בחייהן של צדיקים כך הם גדולים, במיתתן על אחת כמה וכמה! ... אגב שהוזכרו פרדות לבנות ("מלאך הבית בביתו של זה"), מביאים מה שאמר ר' יהושע בן לוי: למה נקרא שמן של פרדים "ימים" (ראה בראשית לו, כד) — מלשון אימה, משום שאימתם מוטלת על הבריות, שאמר ר' חנינא שהיה רופא: מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (ונשאר חי) ממכה זו, משמע שהם מסוכנים ביותר. ותוהים: והא קחזינא דחיי [והרי אנו רואים שאנשים חיים] מבעיטות אלה! ומשיבים: אימא [אמור] ותקן בלשון "וחיית" [והבריאה] המכה, שהפצע מבעיטה זו אינו מבריא. ומקשים: והא קחזינא דמיתסי [והרי רואים אנו שהפצעים הללו מבריאים]! ומשיבים: לא בכל הפרדות הלבנות מדובר, אלא באלה דחיוורן ריש כרעייהו [שלבנים ראשי רגליהם] קא אמרינן [אומרים אנו] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 


שם עברי: פרד    שם באנגלית:   Mule   שם מדעי:   Equus mulus mulus
 
שם נרדף במקורות: כודנייתא, מולא, גדרונא, פרוטיות, ימים.  


נושא מרכזי: מדוע הפרדים מהווים איום על האדם ופרדות לבנות מסוכנות?


תקציר: עיון מדוקדק בקטע הגמרא שלפנינו מאיר שתי נקודות שאינן בולטות לעין במבט ראשון. א. ממהלך הסוגיה ובעיקר על פי פירוש רש"י עולה שאמנם פרדות לבנות מסוכנות ביותר ובגללן נמנע רבי פנחס בן יאיר מלהכנס לביתו של רבי אך גם פרדות אחרות מאיימות על האדם ולכן נקראו כל הפרדים בשם "ימים". ב. הפרדות "הלבנות" המסוכנות ביותר אינן לבנות אלא רק ראשי רגליהן. כמבוא להסבר התופעות עלינו לשים לב לכך שהפרדים עקרים ואין בהם העברת תכונות מדור לדור ולכן המבנה הגנטי שלהם, בתקופות השונות, איננו מייצג תהליכי ברירה שהתבצעו בהם אלא בהוריהם. מחקר מקיף על ההסטוריה הגנטית של הפרדים חייב לכלול גם מחקר של ההסטוריה הגנטית של החמורים והסוסים. חמור הבית בוית מהערוד בתהליך הדרגתי וממושך שבמהלכו השתנו המאפיינים שלו. מבעל חיים פראי גדול וחזק התקבלה בהמה כנועה יותר וקטנה יחסית. באופן כללי הפרדים היו מסוכנים בגלל המטען התורשתי שקבלו מאביהם חמור הבית שהתבטא בהתנהגות טריטוריאלית אלימה שכללה בעיטות ונשיכות. ה"פרדות הלבנות" (פרדות בעלות רגלים לבנות) היו מסוכנות אף יותר משום שאביהן היה הערוד שהיה גדול, חזק ופראי בהשוואה לחמור הבית. תמיכה בהצעה זו ניתן לקבל מכך שמבין החמורים רק לערוד יש רגלים לבנות ולכן הוא מועמד טוב להיות הורה לפרדות בעלות רגלים לבנות.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במקרא אנו פוגשים את הפרדים לראשונה בבראשית (לו כ"ד): "ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו". מפרש רש"י: "את הימם - פרדים, הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם. ולמה נקרא שמם ימים, שאימתן מוטלת על הבריות, דאמר רבי חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (והלא קא חזינן דחיה, אל תקרי וחיה אלא וחיתה, כי המכה לא תרפא לעולם)". לענ"ד יש להפריד בין דברי רבי יהושע בן לוי ובין דברי רבי חנינא כאשר ריב"ל מתייחס באופן כללי לפרדים המטילים אימה על הבריות ומשום כך נקראים ימים ואילו רבי חנינא מתייחס לטיפוס מסוים של פרדות שצבען לבן או בהיר. לפי מסקנת הגמרא הפרדות בבית רבי (שאליהן התייחס רבי חנינא) היו בעלות רגליים שחלקן המרוחק מהגוף ("ראשי רגליהן") לבן והן היו מסוכנות יותר מאשר שאר הפרדים. קשה להניח שה"פיתוח הגנטי" של ענה כלל רק פרדות לבנות ואם כן משמעות השם "ימם" נוגעת לכל הפרדים. עובדה היא שהפרדים היו בשימוש נפוץ ואף נחשבו לבהמת רכיבה יוקרתית (ראה במאמר "מכר את הקרון לא מכר את הפרדות") ולכן מחאתו של רבי פנחס בן יאיר כוונה רק לפרדות הלבנות שהיו בבית רבי. השאלות שנתייחס אליהן הן מדוע הפרדים מטילים אימה ומדוע פרדות לבנות מסוכנות עד כדי כך שסבר רבי פנחס בן יאיר שאסור להחזיקן?

הפרד הוא צאצא של חמור וסוסה ולכן נכללות בו התכונות של שני הוריו. נקודה חשובה ביותר שצריך להביא בחשבון היא שהפרד איננו פורה ולכן הפרדים בני ימינו אינם צאצאים של פרדים קדומים והבדלים הקיימים בין פרדים מתקופות שונות (כפי שהם מתבררים מתוך מחקר זואו-ארכיאולוגי) מייצגים את המבנה הגנטי של הוריהם אך ורק בעת ההכלאה. בניסוח אחר, בניגוד לבעלי חיים אחרים בהם ניתן לעקוב אחר תהליך הביות בעזרת השוואה של פרטים מתקופות שונות הרי שהשוואה של שרידי פרדים מלמדת רק על השינויים שחלו בהוריהם. 

בשורות הבאות אתייחס בעיקר לתכונות הפרד שמקורן בחמור ועל מנת לזהותן עלינו לערוך שתי השוואות. ההשוואה הראשונה היא בין המאפיינים של החמור והסוס בדגש על המאפיינים ההתנהגותיים שהם החשובים לסוגיה שלפנינו. ההשוואה השניה היא בין הערוד (חמור הבר) לבין חמור הבית. 
 

החמור לעומת הסוס

ההבדלים ההתנהגותיים בין הסוסים והחמורים נובעים מהבדלים במבנה גופם ואורח חייהם. הסוסים בעלי כושר הריצה המעולה חיו בטבע בעדרים גדולים, ללא טריטוריה מוגדרת והתגוננו מפני טורפים על ידי בריחה. לעומת זאת החמורים שמהירות ריצתם לא סיפקה להם הגנה מספיקה "ויתרו" על בריחה וכתחליף התפתחה אצלם התנהגות הגנה אקטיבית הכוללת בעיטות ונשיכות. דרך הגנה זו חייבה התפתחות כושר למידה טוב על מנת לזהות טורפים ולהטמיע "לקחים" ממאבקים קודמים. במקביל הפכו החמורים לטריטוריאליים משום שיכולת הגנה טובה מבוססת גם על הכרות טובה עם השטח המעניקה אפשרות להמנע מלהתקרב למקומות מסתור שבהם עלולים לארוב טורפים. החיים כפרטים בודדים או של קבוצות קטנות המפוזרות על פני מרחבים גדולים חייבה את התפתחותה של תקשורת קולית טובה בין הפרטים. תקשורת קולית משמשת לאיתור בני זוג פוטנציאליים, להרחיק פולשים ואמצעי התרעה והרתעה של טורפים. על רקע זה ניתן להבין את נעירות החמורים העשויות להשמע במרחק עד כ – 3 ק"מ. הנעירות משמשות את החמורים בעת מאבקים טריטוריאליים ובעת התגוננות מפני טורפים. אוזניהם הארוכות מאפשרות לחוש בויברציות באוויר מרחוק והם בעלי כושר ראיה טוב למרחק. לחמורים חוש ריח מצוין והם אינם מסתפקים בבחינת אובייקטים בעזרת חוש הראיה אלא גם בהרחתם. חמורי בר מסוגלים לאתר מקורות מים בעזרת חוש הריח. להתאמות אלו יש חשיבות רבה באיתור טורף פוטנציאלי בעוד מועד.
 

הערוד לעומת החמור

חמורי הבית (Equus africanus asinus) המודרניים בויתו בתהליך ארוך מאב המוצא שלהם הערוד (Equus asinus) בצפון מזרח אפריקה במהלך התקופה הקדם שושלתית במצרים. מחקרים גנטיים עדכניים הוכיחו באופן חד משמעי שהפרא (חמור הבר האסיאתי) איננו מעורב בהתפתחות החמור (ראה במאמר "האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר"). מחקרים שהתבססו על השוואת D.N.A מיטוכונדריאלי הוכיחו בניגוד למה שסברו בעבר שמוצא החמור איננו בשני תתי מין נבדלים של הערודים (הנובי והסומלי) אלא רק בתת המין הנובי (Equus asinus africanus). שני תתי המין של הערוד עדיין קיימים אם כי נמצאים ברשימת בעלי החיים בסכנת הכחדה. מחקר שהשווה רצפי D.N.A מדגימות שנלקחו מחמורים מתקופות היסטוריות קדומות וחמורים מודרניים בצפון מזרח אפריקה מגלה שחמורי בית מהעת העתיקה זהים מבחינה גנטית לערודים הנוביים דבר המצביע על האפשרות שהערודים הנוביים הנוכחיים הם למעשה שרידים של חמורי בית מבויתים. יתר על כן, נמצא שביות הערודים התרחש מספר פעמים והכלאות בין ערודים וחמורי בית המשיכו להתקיים גם במשך תהליך הביות. משערים שהכלאות אלו התבצעו במכוון על ידי מגדלי החמורים על ידי קשירת אתונות ליד מקורות מים וניצול העובדה שהערודים היו נאלצים להגיע אליהם לצורך שתיה. 

החמורים המצריים מתקופת הברונזה היו בעל מבנה גוף דומה לערוד דבר המצביע על אחת משתי אפשרויות: או שבשלב זה של הביות עדיין נשמרו בחמורים מאפייני אבותיהם הערודים או שהמבייתים העדיפו כמה ממאפייני הערודים עבור חלק מהמשימות שרצו לבצע בעזרתם ולכן שמרו על תכונות אלו. החמורים המבויתים היו קטנים יותר מאשר הערודים ובמיוחד היו קטנות יותר ופחות מסיביות עצמות הרגלים (metacarpals). נראה שהחמורים מהתקופות ההיסטוריות מייצגים שלב ביניים בין הערודים והחמורים המודרניים בתהליך הארוך של הביות. יש להדגיש שהממצאים הזואו-ארכיאולוגיים מצביעים על תהליך הדרגתי של השתנות בתכונות המורפולוגיות, במעבר מהערוד לחמור המודרני, לאורך התקופות  (1). מהמחקרים הגנטיים וניתוח מבנה העצמות ניתן ללמוד על יחסי הגומלין בין הטיפוסים השונים ועל השינויים המורפולוגיים אך לא ניתן ללמוד על שינויים התנהגותיים או על צבע העור החשובים לצורך הבנת סוגייתנו. מתוך השוואה למינים מבוייתים אחרים ניתן לשער שתהליך הביות כלל גם העדפה של תכונות ההופכות את החמור לנוח יותר לאילוף, צייתן ותוקפני פחות מאב המוצא שלו - הערוד. על צבע העור של החמורים בשלבי הביות הראשונים נוכל ללמוד אולי מתוך השוואה לערוד. 
 

המאפיינים ההתנהגותיים של הפרד

פרדים פקחים יותר מאשר סוסים בגלל התרומה הגנטית של החמור. קשה לאלפם לקפוץ מעל מכשולים משום שהם נוטים להקיף אותם. אין הם מעונינים להשקיע מאמץ ולהסתכן בקפיצה מעל מכשול כאשר ניתן לחלוף על פניו בקלות בעזרת הליכה בלבד. פרדים נפצעים פחות מסוסים משום שהם אינם מאבדים עשתונות כאשר הם נמצאים במצב מסוכן ומסוגלים לפתור את בעיות הצצות לפניהם. סוסים אינם יכול להביט ישר לאחור ולכן כאשר סוס בורח מדבר המפחיד אותו עליו לעצור מדי פעם כדי להתבונן בסכנה או לרוץ במעגלים רחבים סביב הגורם שממנו ברח. פרדים, לעומת זאת, מסוגלים לרוץ ישר קדימה כאשר ראשיהם מוטים לאחור ולצפות בגורם הסכנה תוך כדי ריצה. פרדים סולחים פחות מסוסים דבר הנובע מכך שהחמור נלחם וחיייב לזכור ניסיונות מוצלחים בהדיפת טורפים בניגוד לסוסים המתגוננים רק על ידי בריחה ולכן עליהם לזכור רק בריחה. התוצאה היא שהם זוכרים לאורך זמן טיפול קשוח מצד בעליהם ועלולים להגיב מאוחר יותר בתוקפנות הנראית, לכאורה, לא הגיונית.

הפרדים צאצאי חמור וסוסה נושאים גם הם כאביהם החמור את האיבה הטבעית ואת התוקפנות כלפי טורפים ולכן ניתן להשתמש בהם כשומרי עדרים למרות שכמובן עדיף להשתמש בחמורים. הם מתאימים במיוחד לשמירה על עדרי כבשים ועיזים. במקומות רבים מקובל לגדל את החמור עם העדר וכך באופן טבעי הוא הופך לשומר העדר. הן לפרדים והן לחמורים יש בעיטה מהירה וחזקה. לשניהם יש שיניים חזקות הנישאות על צוואר חזק. תכונות פיסיות אלו מאפשרות להם לעמוד מול טורפים. קיימות אצלם מגבלות במצבים כאשר הם מוקפים על ידי כמה טורפים כפי שהדבר קיים בכל שומר יחיד. הם לא מסוגלים לעמוד בפני טורפים גדולים כמו דובים ופומות (אריות הרים) אם כי קיימים דיווחים על מקרים בהם הם הצליחו לגבור על פומות. המושג עקשן כמו פרד נובע מהעובדה שהם בעלי חיים אינטליגנטיים מאד ולכן קשה יותר לאלפם לפעילות מותנית. 

פרדים קשוחים וחזקים יותר מאשר סוסים ולכן הרבה בעלי פרדים ומאלפים אינם ממסמרים פרסות לרגליהם משום שפרסות רגליהם קשות מאד ואין צורך בתוספת הגנה. הם בועטים באופן מדויק יותר מאשר סוסים ומסוגלים לבעוט אף לצדדים דבר שסוסים אינם מסוגלים לעשות. פרדים אגרסיביים יותר מאשר רוב הסוסים. סוסים רבים לומדים להסתובב בזירה יחד עם כבשים, עגלים וכלבים. הם לומדים לשהות יחד עם בעלי חיים מבלי לפגוע בהם. לעומת זאת פרד מסוגל להרוג או לפצוע באופן קשה כל בעל חיים קטן יותר שישוטט במרחב שלו. התוקפנות של הפרדים נובעת יותר בגלל סקרנותם. כאשר בעל חיים קטן מגיע לסביבתו הוא יהיה הראשון לבדוק אותו. אם בעל חיים זה איננו בורח סיכויים רבים שהפרד יתעלם ממנו אך אם בעל החיים מגלה פחד ובורח ממנו הוא רודף אחריו. בשלב זה הפרד הופך לתוקפני עד לפציעתו או הריגתו של הבורח. ידועים מקרים בהם פרדים הרגו עגלים על ידי שהרימו אותם מעל הקרקע בעזרת שיניהם והשליכו אותם לאחר מכן לקרקע. הם נוהגים להרוג כלבים על ידי נשיכתם במפרקת. כאמור לעיל, עלינו לבחון מהם המאפיינים הגנטיים של הסוסים והחמורים בתקופה בה התבצעו ההכלאות שהביאו ללידת הפרדים. לאור כך שהחמורים שהיו בתקופה של רבי היו קרובים יותר לאב המוצא, הערוד, שהיה פראי וחזק יותר מהחמור המודרני ייתכן שגם הפרדים היו מסוכנים יותר. ממהלך השיחה בין רבי פנחס בן יאיר ובין רבי משתמע שהסכנה בפרדות הייתה יכולתן לבעוט כאשר עוצמת הבעיטה של הפרדות הלבנות חזקה יותר. לכן הציע רבי להסיר מהפרדות את פרסותיהן ובכך למנוע מהן להזיק. מפרש רש"י: "עקרנא - שלא יוכלו לבעט ובל תשחית ליכא שיהו ראויות לדישה. "עקרנא - מנשר פרסותיהן ועדיין הן יכולין לילך". לסכום: כוחם הרב של הפרדים המשולב בתוקפנות הרבה שלהם (שאותה הם ירשו מהחמור) הופכת אותם לבעלי חיים מסוכנים ומאיימים כדברי ריב"ל. 
 

פרדות לבנות

קרוב לוודאי שפרדות לבנות בנות זמננו אינן שונות ברמת הסכנה הקיימת בהן מפרדות בצבעים אחרים אך ייתכן ורבי חנינא מתייחס לסוג אחר של פרדות. אני מציע לראות בפרדות הלבנות בנות כלאים של סוסה וערוד. כפי שכבר ראינו בעבר הערודים חיו בקרבה לאדם ולעיתים נדירות אף שימשו לעבודה ("דבי מר יוכני טחני ריחיא בערודי"). קיימות עדויות גנטיות להכלאות חוזרות של ערודים עם חמורים מבוייתים. עובדות אלו תומכות בהשערה שהיו פרדות שאביהן היה ערוד ולא חמור הבית. פרדות אלו היו גדולות יותר ופראיות יותר ולכן גם מסוכנות יותר מאשר פרדות שאביהן חמור הבית. ייתכן והכלאות אלו היו מכוונות והתבצעו על ידי קשירת הסוסות בסמוך למקורות מים או היו ספונטניות. ההצעה של הערוד סבירה לא רק בגלל תפוצתו הרבה יחסית בסמוך לאדם ובהמותיו אלא גם בגלל התאור של רגלי הפרדות. הגמרא מסיימת את תאור הפרדות בבית רבי בקביעה "דחיוורן ריש כרעייהו" כלומר שרגליהן לבנות או אולי בהירות מאד. מתאור זה משתמע, אם כן, שהפרדות עצמן אינן לבנות שהרי רק הרגליים לבנות. תאור זה מצביע על הערוד כמועמד הטוב ביותר להיות אב הפרדות משום שמבין כל החמורים הוא היחיד שרגליו לבנות או ליתר דיוק "ראשי רגליו" כלומר החלק המרוחק מהגוף. קיימים זני חמורים לבנים  אך הם לבנים בכל גופם. (הזן Damascus Saddle Ass  היה ידוע כבר בתקופת המקרא ואף היה בעל מעמד חשוב אולם הוא מתאפיין בגודל גוף קטן ובמזג נוח בהשוואה לזנים האחרים). לחילופין ניתן היה לטעון שאחד מהורי הפרדות הלבנות הוא הפרא אך לדעתי הדבר לא סביר משתי סיבות: 1. צבע רגליו חום בהיר ואיננו לבן. 2. הוא איננו חי בסביבת האדם ולא סביר שהוא ירביע את סוסותיו. 




פרד          צילם: חיים מאירסון 

 

ערוד        צולם בחי בר  
 


(1) Rossel, Stine, et al. 2008 Domestication of the donkey: Timing, processes, and indicators. Proceedings of the National Academy of Sciences 105(10):3715-3720 3715-3720



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר