טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

הכא נמי בשדרה – חטה 
 

"כדאמר רב אחא בריה דרבא: בקולחא, ומשום יד, הכא נמי: בשדרה, ומשום שומר; בשלמא עיליתא צריכי לתתיתא, אלא תתיתא מאי צריכי לעיליתא? בחד דרא, ומי איכא כביצה אוכלין בחד דרא? בחטי דשמעון בן שטח השתא דאתית להכי, חדא חטה נמי - בחטי דשמעון בן שטח. 

ודוחים: כדרך שאמר רב אחא בריה [בנו] של רבא בהסבר דברי ר' אלעזר בן עזריה המובאים למעלה שאין המדובר בהם בתרמיל הקטניות ומשום שומר, אלא בקולחא [בקלח], ומשום יד, הכא נמי [כאן גם כאן, בדברי החכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל]: אין המדובר בגרגרי החיטה והשעורה כשלעצמן, אלא בשדרה שבה נתונים הגרגרים, ומשום שומר. שכל גרגרי החיטה אחוזים בעיגול סביב שדרת השיבולת, ושומרים הם זה לזה, שאם תיפול קליפתו של אחד מהם, תיפולנה אחריה גם קליפות האחרים והגרגרים עימן. ולכך מצטרפות הקליפות זו לזו. ותוהים על הסבר זה: בשלמא [נניח, מובן הדבר] שגרגרי עיליתא צריכי לתתיתא [השורות העליונות בשיבולת צריכים את הגרגרים של השורות התחתונות] להחזיק אותם, אלא תתיתא מאי צריכי לעיליתא [התחתונות מה הן צריכות את העליונות]? ומשיבים: הכוונה לגרגרים שבחד דרא [בשורה אחת] בשיבולת החיטה, שאלה עומדים בצפיפות בסמוך זה לזה, ואם תיפול קליפתו של אחד מהם, ואף העליון, תתערער הקבוצה, ויפלו השאר. ושואלים: ומי איכא [והאם יש] כשיעור ביצה אוכלין בחד דרא [בשורה אחת] של חיטה? ומשיבים: כן, כגון בחטי [בחיטים] שהיו בזמנו של שמעון בן שטח, שהיו גדולות ביותר. ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכאן] לתרץ כך, מעתה שוב אין צורך להסביר את דברי החכם של בית מדרשו של ר' ישמעאל שמדובר בשדרה של חיטה, ובהרבה גרגרים הנתונים בה, אלא בגרגר חדא [אחד] של חטה נמי [גם כן] יכול אתה להסביר את דברי חכם זה, וכגון בחטי [בחיטים] שהיו בזמנו של שמעון בן שטח שהיו גדולות מאד.

... מלאי שבשבלים - מיטמאין ומטמאין ואינן מצטרפין, מלאי למאי חזי? אמר רבי אלעאי - במלאי שבין המלאים" (חולין, קיט עב).

 ... ואומרים: והיכא אתמר [והיכן נאמרו] דבריו אלה של ר' אלעא במקורם? ומשיבים: אהא [על משנה זו] ששנינו בה כי המלאי (השערות שבראש השיבולת) שבשבלים הריהם מיטמאין מן האוכל, שאם נגעה טומאה בשיבולים נטמאו גם שערותיהן, ומטמאין את השיבולים אם נגעה טומאה בשערות, ואולם הם אינן מצטרפין לשיבולים להשלימן לשיעור טומאה, וכדין יד. ושאלו בבירור משנה זו: מלאי למאי חזי [לְמָה לאיזה שימוש הוא ראוי] שייחשב בו כיד לשיבולים? ועל כך אמר ר' אלעאי בתשובה: אין המדובר במלאי אחד בודד, שאמנם אין הוא כשלעצמו ראוי לשמש כיד לשיבולת, אלא במלאי שבין המלאים, בקבוצה מרוכזת של שערות שבראשי השיבולת, ואלה מסוגלות לאחוז בהן את השיבולת בלא שתינתקנה ממנה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 


שם עברי: חטה     שם באנגלית: Wheat    שם מדעי: Triticum sp
  

נושא מרכזי: מהם "שדרה" "חד דרא" ו"מלאי"? 

לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.
 

"שדרה" 

השדרה הוא שמה של שיבולת החיטה ועל מנת להבין את מבנה השיבולת נקדים כמה מונחים בוטניים. השם שיבולת הוא שמו של אחד מסוגי התפרחות הקיימות בעולם הצומח. תפרחת היא קבוצת פרחים המהווה יחידה אחת. מבחינים בצורות שונות של תפרחות על פי האופן שבו מחוברים פרחי התפרחת לציר המשותף. תפרחות נפוצות הן אשכול, סוכך, מכבד ועוד. החלוקה הראשית היא בין תפרחות הנקראות סיומת לתפרחות הנקראות אשכולת. בסיומת הפרחים מחוברים לציר התפרחת בנקודה משותפת ויוצרים כעין סוכך (משפחת הסוככיים). הפרחים בסוכך בני גיל דומה והופעתם מציינת את סוף תהליך פריחתו. באשכולת הפרחים מסודרים לאורך ציר התפרחת כאשר התפתחות הפרחים היא מלמטה למעלה. הפרחים הקרובים לבסיס ציר התפרחת בוגרים בהשוואה לפרחים בראש הציר. לעיתים ניתן לראות, בו זמנית, בבסיס התפרחת פירות בעוד שבראשה ניצני פרחים סגורים. אנו מבחינים בכמה סוגי אשכולת השונים זה מזה באופן חיבור הפרחים לציר התפרחת. כאשר הפרחים מחוברים בעזרת עוקצים האשכולת היא מטיפוס "אשכול" לדוגמה תפרחת גפן היין. כאשר העוקצים מסתעפים לעוקצי משנה התפרחת נקראת "מכבד" כגון בתפרחות התמר. כאשר הפרחים "יושבים" ישירות על ציר התפרחת היא נקראת "שיבולת". במיני דגניים רבים הפרחים (ובעקבותם הגרגירים הנוצרים מהם מחוברים לציר התפרחת בקבוצות הנקראות "שיבוליות" המרכיבות יחד את ה"שיבולת".

 

 
"חד דרא"

לאחר שדחתה הגמרא את האפשרות שהסרת קליפה חיצונית אחת תגרום לנשירת כל הגרגירים היא מתרצת שהכוונה ל"חד דרא". מפרש רש"י: "בחד דרא - קאמר דמצטרפי שומרים דחד שומר הוא דמתוך שקבועים בדוחק מתקיימת ואם יטול אחד מבינתים יש ריוח לחבירו ליפול". הפירוש המילולי למילה "דרא" הוא שורה. ייתכן והכוונה לעקירת אחת מהגלומות או המוצים בשיבולית שכל פרחיה נמצאים בשורה אחת. הפרחים בשיבולית הדוקים מאד זה לזה ונשירה של אחד מהם עלולה לגרום לנשירת היתר. בניסיונות רבים שערכתי ובהם ניסיתי לתלוש רק את הגלומה הדבר גרם לנשירת כל השיבולית (הדבר נבדק רק בשיבולים בשלות ולכן יש צורך להסתייג מהממצא).




שיבולית – "חד דרא"

 
 "מלאי"

לאחר שלמדנו (חולין יז ע"ב) שמלען החיטה נקרא סאסאה אנו מוצאים בסוגייתנו שם שונה. הערוך מפרש (בערך ססא) שסאסאה היא "כעין שערות השבולת" ובלשונו: "פירוש הענף שבראש השבולת הנראין כמו מחטין ארוכין עונדין ואינן חלקים אלא בולטות מהן כעין שינים דקות מאוד ונקראין מלעין וכו'" (ראה עוד במאמר "דמיא לסאסאה מאי"). כאן מפרש רש"י: "מלאי - זקן העליון של שבולת. מיטמאין ומטמאין ואין מצטרפין - דיד היא ואינה שומר. למאי חזי - הא נפסק מאליו כשאוחזין בו. שבין המלאין - שאוחז בכל המלאין של שבולת ולא באחד מהן. מדבריו משתמע שה"מלאין" הם המלענים של השיבולים. אכן מלען אחד לא חזק די הצורך כדי לשאת שיבולת כבדה (כחיטים שהיו בימי רבי שמעון בן שטח) ולצורך זה יש צורך לאחוז באגודת המלענים.

ב"תלמוד המבואר" (במדור ה"לשון") מוצע שמקור המילה "מלאי" היא ב"מלעין" או "מלען". לחילופין ייתכן ומקור המילה הוא "מלע" או "מלא" כאשר הצורה "מלאי" או "מלעין" היא בלשון רבים. ניסוח המשנה מצביע על כך שמדובר בלשון רבים: "... מיטמאין ומטמאין ואינן מצטרפין".  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.