תְּתוּבָא, תְּתוּבָה f. = h. תְּשׁוּבָה, 1) reply, refutation. Y. Ḥall. III, 59ᵇ bot. לית הדא דר׳ זעירה ת׳ על וכ׳ (not תתי׳) what R. Z. said is no argument bearing on what R. Bun asked.—Pl. תְּתוּבָתָא. Y. Peah IV, 18ᵇ top כל אילין התובתא (prob. to be read: תת׳), v. הֲתוֹבְתָּא. —2) return to God, repentance. Targ. Ps. XC, 2. Targ. II Chr. XXXIII, 13; a. fr.—Lev. R. s. 35, v. חֲרוּבָא I; ib. s. 13; Yalk. Is. 256; a. e.