תְּפַס II (sec. r. of פִּיס) to break; to desecrate. Targ. TafḳanY. Deut. XXIII, 18 ולא יִתְפַּס … ית גרמיה וכ׳ no man … shall desecrate himself &c.
    Ithpa. - אִתַּפֵּס to be desecrated. Targ. Job XV, 20 מִתַּפֵּס ed. Wil., v. פִּיס ch.