שִׁעֲמוּם, שִׁי׳ m. (שִׁעֲמֵם) 1) dullness, idiocy. Keth. V, 5 הבטלה מביאתה לידי ש׳ idleness may lead her to idiocy; [corr. acc. quot. s. v. בַּטָּלָה]. —2) (= בעל ש׳) dull-minded man, idiot. Sot. 24ᵃ sq.; 27ᵃ; Num. R. s. 9²⁸ אשת ש׳ the wife of an idiot.