שָׁלוּחַ m. (שָׁלַח) 1) messenger, agent, deputy. Kidd. II, 1 האיש … ובשְׁלוּחוֹ; האשה … ובשְׁלוּחָהּ, v. קָדַשׁ. Ber. V, 5, a. fr. שלוחו של וכ׳, v. כְּמוֹת; a. fr.—Pl. שְׁלוּחִים, שְׁלוּחִין. R. Hash. I, 3, sq. הש׳ יוצאין the messengers went out (to announce the New Moon). Succ. 10ᵇ; 26ᵃ אנן שְׁלוּחֵי מצוה אנן we are out on a religious message. Ḥull. 142ᵃ, a. e., v. נָזַק; a. fr.—[ 2) pressed olive, v. שׁלַח II. —3) ditch, v. שֶׁלַח III.]