שָׁבַב, Pi. שִׁיבֵּב (cmp. Arab. sabba a. deriv.) to chip, chisel. Koh. R. introd. ושִׁבְּבָהּ, v. סָדַק.—Trnsf. to chastise, discipline. Sot. 12ᵃ (play on שובב I Chr. II, 18, as an Agadic surname of Caleb) ששי׳ את יצרו he trained his inclination; (Rashi: ששי׳ את עצמו, denom. of שׁוֹבָב, he turned himself away from the rest of the spies); Yalk. Chr. 1074 ששבב את יצרו; Ex. R. s. 1 ששי׳ את עצמו. Sabb. 87ᵃ (play on וישב, Ex. XIX, 8) דברים שמְשַׁבְּבִין דעתו של אדם words which chasten the mind of man (threats of punishment), opp. מושכין; (Rashi: things which repel the mind, v. supra).