שַׁב ², שַׁב, שַׁבָּא, שׁוּבָּא m. (preced.) 1) = h. שָׁבוּעַ. week. Targ. II Esth. III, 7; a. fr.—Sabb. 156ᵃ האי מאן דבחד בש׳ a person born on the first day of the week; בתרי בש׳ on Monday &c. Bets. 16ᵃ מחד שֵׁבָּיךְ לשבתך from thy first day of the week begin to set aside good things for thy Sabbath; a. fr. —2) the seventh day, the Sabbath; day of rest. Targ. Y. Deut. V, 14 שב ונייח a day of rest and repose; Targ. Y. Ex. XX, 10 שבא ונ׳. Targ. Y. Lev. XXIII, 32 שבא ונייחא; Targ. O. ש׳ שבתא (h. text שבת שבתון); a. fr.—Y. Taan. I, 64ᵃ בשׁוּבָּה וכ׳, v. נְיָיח. Y. Sot. I, 16ᵈ bot. כל לילי ש׳ every Sabbath night. Y. Ab. Zar. V, 44ᵈ bot. ערובת ש׳ Sabbath eve; בפוקי ש׳ at the exit of the Sabbath; a. fr.—Y. Taan. IV, 69ᵃ bot. כל ארובת שובאי (corr. acc.).—Pl. שַׁבִּין, שַׁבַּיָּא, שַׁבֵּי. Targ. Is. I, 13 (ed. Wil. שַׁבְּאִין). Targ. I Chr. XXIII, 31; a. fr.—Sabb. 119ᵃ יוסף מוקיר שבי Joseph, the honorer of the Sabbaths; a. e.