רְקַק, Targ. O. Lev. XV, 8 יְרוֹק (Y. יְרִיק). Targ. Deut. XXV, 9.—Part. רָקֵיק; pl. רְקִיקִין. Targ. II Esth. III, 8.—Koh. R. to VII, 9 כל דר׳ לעיל וכ׳ if a person spits upward, it will fall in his face (an angry person hurts himself). Y. Yeb. XII, end, 13ᵃ top ורַקַּת קדמנא וכ׳ she spat before us &c., v. רוּקָּא; Bab. ib. 39ᵇ וירקת. Ib. 106ᵃ אכלה תומא ורַקְּתָה if she ate garlic and had to spit. Lev. R. s. 9 עד דאזלת ורוּקַּת וכ׳ until thou goest and spittest in that preacher’s (R. Meir’s) face; ib. רוּקִי באנפי וכ׳ spit in my face seven times; ib. ואנא רַקִּית וכ׳ and I spat &c.; Num. R. s. 9²⁰; Y. Sot. I, 16ᵈ bot. ורוֹקְקִין בגויה וכ׳ spit into it (my eye) &c.; a. e.