קְרָטִיסִין, קְרָטִיסִיס (not ים …) f. (κράτησις, S.) 1) dominion, power, possession, esp. (sub. יום) a Roman festival commemorating the conquest of eastern countries. Ab. Zar. I, 3 (8ᵃ) (Mish. Nap. קריטיסים; Y. ed. קרטסים; v. Rabb. D. S. a. l. note 5); ib. 8ᵇ; Y. ib. I, 39ᶜ; Tosef. ib. I, 4 קרטיסים (Var. קראטיס׳, טוסם …). —2) royal prohibition. Pesik. Baḥod., p. 104ᵇ sq. קבע ק׳ בני וכ׳ he issued a prohibition, that the Romans must not go down to Syria &c.; התיר ק׳ he cancelled the prohibition; Yalk. Ex. 273 (Ar. קבע קרטיסים בים, corr. acc.).