קְטוֹר, קְטוֹרָא m. (קְטַר II) 1) knot. Targ. Y. I Ex. XXXIII, 23 ק׳ דתפילי (strike out דבידא, or דבירא, which came over from Y. II). —2) band, girdle. Targ. Y. Deut. XVIII, 4 (v. Ḥull. 138ᵃ).—Pl. constr. קְטוֹרֵי. Targ. Y. Gen. L, 11 (ed. Vien. קְטוּ׳).—V. קִיטְרָא II.