קוּל ², קוּל, קוֹל m. (preced.; v. קָלַל) 1) light matter. — Pl. קוּלִּין, constr. קוּלֵּי. Sabb. 29ᵃ ומק׳ מטלניות שנו כאן and they teach here rules about one of the pettiest kinds of strips. Ib. 39ᵇ חוץ מק׳ מטלניות except the rule concerning the lightest kinds &c. —2) lenient practice, opp. חוֹמֶר. Ḥall. IV, 5 נמצא חומרו קוּלּוֹ consequently the stricter opinion (of R. Akiba) implies the eventual lenient ruling. Y. ib. 59ᵈ bot. קולו חומרו the lenient rule implies eventually the stricter rule. Snh. XI, 2 נמצא חומרו קולו his severer offence (in giving a practical decision without authorization to teach) is the cause of his acquittal from responsibility.—Pl. קוּלִּים, קוּלִּין. Y. Snh. XI, 30ᵃ bot. Ḥull. 43ᵇ bot. מקוּלֵּי בית שמאי ומק׳ וכ׳ he that follows the school of Shammai where its rulings are the easier, and again the school of Hillel where its rulings are the easier. Ib. 44ᵃ כקוּלֵּיהֶן, v. חוֹמֶר I. Keth. 110ᵇ מקולי כתובה וכ׳ they taught here one of the lenient practices concerning the wife’s dowry; a. e.—קוּלּוֹת (fr. קוּלָּה) light, minor sins. Y. Snh. X, 28ᵇ top קוּלּוֹתָיו … חומרותיו וכ׳ Ahab’s minor offences were as heavy as Jeroboam’s heaviest sins; (Bab. ib. 102ᵇ קַלּוֹת … כחמורות).