קוֹזְמוֹקְרָטוֹר, (κοσμοκράτωρ) lord of the world, cosmocrator (a title of the Roman emperor); in gen. universal chief. Tanḥ. Vaëra 5 והיו … שיהיה ק׳ על כל המלכים all kings came and crowned him (Pharaoh) the cosmocrator over all kings; Ex. R. s. 5 שהוא יום ק׳ (corr. acc.). Y. Ab. Zar. III, 42ᶜ bot. ואם תאמר ק׳ וכ׳ and if you say, he is cosmocrator, he rules over the dry land, does he rule over the sea?; Y. Ber. IX, 13ᵇ top קוזמוקל׳. Esth. R. to I, 2 כל מלך שאינו ק׳ וכ׳ no king that is not cosmocrator of the world, dare sit in it (Solomon’s throne). Pesik. R. s. 3 הק"בה … קזמיק׳ וכ׳ (corr. acc.) the Lord has made him (Joseph) a ruler, and should I not do him honor? Cant. R. to VIII, 6 אע"פ שמניתיך ספיקולטור ק׳ על וכ׳ (not קפוקלטור) although I have appointed thee chief executioner of my creatures &c.; Lev. R. s. 18 שעשיתיך קוזמוקטור (corr. acc.); a. e.—Pl. קוֹזְמוֹקְרָטוֹרִין. Gen. R. s. 58 שרדף … ארבע מלכיות ק׳ (read: מלכים) he (Abraham) pursued four kings with the titles of cosmocrator. Esth. R. introd. to I, 9 שלשה … ק׳ מסוף וכ׳ three kings that shall be rulers from end to end of the world; Cant. R. to III, 4 קוזמוקרוטין (corr. acc.); Pesik. Shek., p. 14ᵃ קוזמוקלוט׳; Yalk. Kings 247 קוזמוקוט׳, קוזמוקיט׳ (corr. acc.).