צַר II m. (b. h.; preced.) 1) (adj.) narrow. Par. XII, 2 צלוחית שפיה צר a flask with a narrow neck; a. e.—צַר עַיִן, pl. צָרֵי עין narrow-minded, selfish, envious. Y. Taan. III, 66ᵈ (ref. to Job XXXVI, 19) אם סדרתה תפלה לא יהו לך צ׳ ע׳ מלמעלה if thou orderest thy prayer well, thou shalt have no envious adversaries in heaven above; a. e.; v. עַיִן.—Fem. צָרָה. Esth. R. to I, 5, a. e., v. עַיִן; a. fr.—Pl. צָרוֹת. Y. Sot. IX, 24ᵃ bot. רחבות מלמעלן וצ׳ וכ׳ wide above, and narrow below; a. fr. —2) anguish, trouble. Erub. 65ᵃ בַּצַּר אל יורה, v. יָרָה. —3) oppressor, adversary. Gen. R. s. 61, end, v. צוֹר.—[Yalk. Gen. 62 שונא וצר, v. עָר.]—Pl. צָרִים. Ex. R. s. 21 (ref. to Job l. c.) ערוך שועך … צ׳ מלמעלן order thy prayer before thy Maker, that thou have no adversaries (accusers) in heaven above; Snh. 44ᵇ כל המאמץ … אין לו צ׳ וכ׳ he who strengthens himself (makes a strong effort) for prayer, has no adversaries &c. Ib. ואל יהיו צ׳ וכ׳ and that he may have no adversaries &c. Ex. R. s. 27 צָרֵיהֶם של ישראל Israel’s allied adversaries; a. fr.