צָלַח (b. h.) [to split, pass through,] to succeed, prosper. Ber. 46ᵃ ויִצְלַח מאוד וכ׳, v. נְכָסִים; a. e.
    Hif. - הִצְלִיחַ 1) same. Ib. 64ᵃ עלה וה׳ he went and succeeded; M. Kat. 29ᵃ. Ab. Zar. 19ᵇ נכסיו מַצְלִיחִין לו his business enterprises will prosper. Y. R. Hash. III, end, 59ᵃ (ref. to Dan. VIII, 12) whenever Israel casts truth to the ground, המלכות … גוזרת ומַצְלַחַת that wicked (Roman) government decrees (persecution) and succeeds; Lam. R. introd. (R. Abba . Midr. Till. to Ps. I, 3 ומַצְלִיחוֹת, v. עֵצָה II; a. fr.—2) to cause to prosper. Sabb. 63ᵃ הקב"ה מַצְלִיחַ להם the Lord helps them to success.—Part. pass. מוּצְלָח; pl. מוּצְלָחִין. Ber. 46ᵃ ויהיו … מוצ׳ (Ms. M. נכסיו מצליחין), v. נְכָסִים; a. e.