צִיב, (= צביב; צבב, cmp. צָבָה) l) swelling. —Pl. צִיבִּים, צִיבִּין. Lev. R. s. 17, v. עוֹנָה II; Yalk. Ps. 808 צוּבִּ׳.—2) tuft, tassel. Ḥull. IX, 4 צ׳ היוצא ממנו the tassel that proceeds from it (the tassel-like ends of a hide).—Pl. as ab. Lev. R. l. c., v. עוֹנָה III; Yalk. Ps. l. c. צביתים (corr. acc. or צְבִיבִים).