צָבַט, (b. h.) to seize, grab; to handle. Ḥag. 22ᵇ (expl. בית הצביטה, ib. III, 1) מקום שצוֹבְטוֹ any part of a vessel by which you seize it. Ib. (שותין) מקום שנקיי הרעת צוֹבְטִין Ms. M. (ed. צובעין; Ar. s. v. בית הצביעה: שותין; v. Rabb. D. S. a. l. note; Y. ib. III, 78ᵈ שהנקיים תופסין בו) that part of the vessel by which the cleanly seize it when drinking (under the rim); v. צָבע I.