פּוֹלִימַרְכוֹס, (variously corrupted) m. (πολέμαρχος) polemarch, general. Sifré Num. 131 שלח המלך לפ׳ וכ׳ the king sent a general out and ordered (him) to devastate it (the province); Pesik. Shub., p. 160ᵃ פרומלוכוס (corr. acc.); Yalk. Hos. 532; 517; Yalk. Ex. 178; a. fr.—[Yalk. Lev. 631 שימש פ׳, v. פְּלוּמוֹפִּילוֹן.]—Pl. פּוֹלִימַרְכִים, פּוֹלִימַרְכִין, פּוֹלְמַ׳. Lam. R. introd. (R. Josh. 2) (expl. לשום כרים, Ez. XXI, 27) פ׳ Ar. (ed. פלימרכים, … כוס), v. כלירכין.—Ch. form: פּוֹלִימַרְכָא, פּוֹלְמַ׳. Targ. Ps. IX, 1 Ms. a. ed. Genua (missing in eds.).—Pl. פּוֹלִימַרְכִין, פּוֹלְמַ׳. Targ. II Esth. VIII, 7; a. e.—[Targ. Y. Gen. XXXII, 7; XXXIII, 1 פולמורכ׳, read: פּוּלְמוֹסִין.]