פְּדַע II, (preced.) blow, wound. Targ. O. Ex. XXI, 25 (Y. פּוֹ׳, פּוּ׳). Targ. Y. I ib. XV, 25 פַּדְעָא.—Koh. R. to VI, 11 או חד פדעה or he receives a blow (from a noxious animal, v. אמכותי).—Pl. פִּדְעִין or פְּדָעִין. Lev. R. s. 12; Esth. R. to I, 22 (Par. 5) פ׳ דמגן (transl. of פצעים חנם, Prov. XXIII, 29) wounds unrequited. V. פּוּדְעֲתָא.