עֲצַב, ; (intr.) to be grieved. Targ. Ps. XXXIV, 6 (v. חֲסַד II).—Part. pass. עָצֵב, עָצִיב; f. עֲצִיבָא; pl. עֲצִיבֵי grieved, sad. Targ. Esth. IV, 1; Targ. Y. Ex. XII, 31 קל ע׳ the voice of a mourner.—Bets. 16ᵇ חזייה דהוה ע׳ he saw that he looked down-hearted; אמאי עֲצִיבַת why art thou grieved? Taan. 25ᵃ. Ib. 22ᵃ מבדחינן ע׳, v. בָּדוֹחָא; a. fr.