עִילּוּי, עִלּ׳ m. (עָלָה) 1) going up; elevation. Cant. R. to III, 6; VIII, 5 עִילּוּיָהּ מהמדבר her (Israel’s) rise dates from the desert; (Tanḥ. Sh’moth 14 עלייה). Tanḥ. B’ḥuck. 3 (ref. to ויקח, Gen. II, 15) אין ויקח אלא לשון ע׳ ‘he took’ has the meaning of elevation (with ref. to Gen. XII, 15), v. עָלָה Pi.; a. e. —2) valuation, value. Y. Naz. II, 51ᵈ bot. אמר לאדם עִילּוּייוֹ עלי (not עילויין) if one says pointing at a man, I vow his value (instead of ערכו, v. סִידּוּר I). Arakh. VIII, 7; Tem. VII, 3 הקדש ע׳, v. הֶקְדֵּישׁ. Ib. 32ᵃ הקדש ע׳ לבית המקדש consecration of value to be applied to the repair of the Temple. Sifra B’ḥuck., Par. 4, ch. X אין מוסיפין … על עִילּוּיוֹ של זה we do not demand an addition of one-fifth over this man’s valuation (offer); Yalk. Lev. 677 עיליו (corr. acc.).