עִיכּוֹל, (עָכַל); pl. עִיכּוֹלִין, עִכּ׳ things attacked by fire, half-burned pieces which bounded off the altar. Zeb. 83ᵇ עִיכּוֹלֵי עולה pieces of a burnt-offering; עיכולי קטורת of frankincense; Yoma 45ᵇ. Ḥull. 90ᵃ ע׳ בשר pieces of flesh; ע׳ גידים ועצמות of sinews and bones.