עוֹב, עֹב m. (עבב, cmp. חבב) 1) (b. h.) [junction,] beam.—Pl. עוּבִּים, עוּבִּין. B. Kam. 67ᵃ (ref. to Ez. XLI, 26) העובים אלו המרישות ‘ubbim means joists.—[Y. B. Bath. V, beg. 15ᵃ והעובון, prob. to be read: והעוֹגֵין.] —2) (cmp. Arab. ‘aybah, עַבְיָא, and חוֹב II) bag. Kel. XXVI, 6 עָב כסות the bag for a garment, contrad. to תכריך.—Pl. עוּבִּים, constr. עוּבֵּי. Tosef. Kel. B. Bath. IV, 9. Ib. 10 ע׳ הצמר (not הצור) woolen material for carpet bags. Ḥull. 49ᵃ ע׳ בית הכוסות the pockets (folds) of &c., v. כּוֹס I.