סְקַד, Pa. סַקֵּיד (Saf. of נ־קד I; interch. with סקר, cmp. נקר I) to sting, goad; to drive, train. Targ. Y. Deut. VIII, 5 (some ed. מְסַקֵּר; incorr. מַסְקַר; h. text יסר).—Pesik. Baḥod. p. 153ᵃ (ref. to מלמדך, Is. XLVIII, 17; cmp. מַלְמַד) [read:] מְסַקֵּיד לך כמא דהדין מסאסא מסקיד להדא פרתא who trains thee (through sufferings) as the goad trains the cow; [Ar. s. v. מסקיד: מְסַקִּידְנָא וכ׳ I train thee &c.]; Lev. R. s. 29; Yalk. Num. 782; Yalk. Lev. 645 מְסַקֵּר.