סִיסְיָא, (נסס; cmp. נָסִיס) grief; bad humor; anger. Ab. Zar. 4ᵃ (ref. to Am. III, 2) מאן דאית ליה ס׳ ברחמיה וכ׳ (Ms. M. סוסיא, oth. vers. סוסיא בישא, v. Rabb. D. S. a. l. note) if one is in bad humor, will he let it out on his friend?; Yalk. Am. 540. Tanḥ. Haăz. 7 (play on סוסי, Num. XIII, 11) הטיח … והעלה ס׳ he spoke rebelliously against the Lord, and caused anger.