סִינָר, (סנר, secr. r. of סור, cmp. טִינָּר, צִינוֹק, צִנּוֹר &c.) [surrounding, protecting,] a sort of petticoat or breech-cloth. Sabb. X, 4 האשה החוגרת בס׳ בין מלפניה וכ׳ a woman that wears a sinnar (and attaches an object to it) whether in front &c. B. Kam. 82ᵃ Ezra ordained שתהא אשה חוגרת בס׳ that woman must wear a sinnar (as a matter of chastity); Y. Meg. IV, 75ᵃ. Y. Sot. I, 16ᶜ bot. לאחר התרת הס׳ after untying the sinnar (for immoral purposes). Sabb. 13ᵇ; a. e.