סִיכְרָא, (סְכַר II) grave, burial place. Keth. 17ᵃ; Meg. 29ᵃ, v. אִבּוּלָא.—Pl. סִיכְרֵי, סִכְ׳. Sabb. 67ᵃ ז׳ עפרי מז׳ ס׳ Ms. M. (ed. סנרי, Rashi סינרי; Ms. O. סוכרי דבבא; v. Rabb. D. S. a. l. note) seven specimens of earth from seven graves; [oth. opin. from under seven door sockets, v. סוֹכָרָא].—[Men. 64ᵇ, v. סוֹכָרָא.]