סַיַּיעְתָּא, סַיַּעְ׳ f. 1) same. Targ. Ps. XLVI, 2 (ed. Wil. סִיעֲתָא, read סַיַּעְתָּא).—ס׳ דשמיא, ס׳ מן שמיא divine assistance, providential grant. B. Bath. 55ᵃ, v. אַנְדִּיסְקֵי. Meg. 6ᵇ ס׳ מן ש׳ הוא success depends on divine grace (not on man’s work alone); a. e. —2) support of an argument, confirmation, opp. תיובתא refutation. B. Mets. 48ᵃ קרא לא תיובתא ולא ס׳ (Ms. F. a. R. 2 … תיובתיה … סַיַּיעְתֵּיה) no argument either against or in favor of his opinion could be derived from the text.