נְכַל, נִכְלָא, נִי׳ m. (נְכֵיל) 1) = b. h. נֵכֶל deceit. Targ. Ps. XXIV, 4; a. fr.—Pl. נִכְלִין, נִי׳. Targ. Is. LIII, 9 (not ניב׳). Targ. Mic. VI, 12. Targ. O. Num. XXV, 18; a. e. —2) deceitful; hypocrite, v. נְכָאלָא, a. נָכִיל.—Pl. נִכְלֵי, נִי׳. Gen. R. s. 49; Yalk. ib. 83, v. נִבְלָא II.