נְבִזְבָּא, (= נבזבז׳, v. בזבז) present, largess. Dan. II, 6; a. e.—Pl. נְבִזְבָּן. Targ. Jer. XL, 5 (ed. Wil. נְבַזְבַּן).—נְבִזְבְּיָיתָא (fr. נְבִזְבִּית), constr. נְבִזְבְּיַית. Targ. Y. Deut. XXIII, 24.—[Dan. V, 17, v. נָבוֹז.]