מְרַחֲמָא, (רְחַם) friend.—Pl. מְרַחֲמִין, מְרַחֲמֵי. Targ. Lam. I, 19. Targ. O. Gen. XXVI, 26 מֵרַ׳ (ed. Berl. רחמוהי, v. Berl. Targ. O. II, p. 10); Gen. R. s. 65 מְרַ׳.—Sabb. 32ᵃ, v. בִּזְיוּנָא I.