מְעוֹרָב, (denom. of עֶרֶב), מ׳ שמש one who has become clean with the setting of the sun (Lev. XXII, 7), opp. to טבול יום, v. טָבַל I.—Pl. מְעוֹרְבֵי (ה)שמש. Par. III, 7; Tosef. ib. III, 7. Ib. 6 מערבי שמש, מערבי של שמש (corr. acc.).—Fem. מְעוֹרֶבֶת. Sifra M’tsora, Zab., Par. 5, ch. IX.—[מְעוּרָב mixed, v. עָרַב I.]