מִי׳ מִנְטַר m. (נְטַר) 1) (infin. of נְטַר) דמסיר למ׳ the charge of. Targ. Y. Num. III, 36 (O. דמסיר למיטר ל־ ed. Berl., oth. ed. למַטַּר). —2) [guard,] border, edge of a cloak (corresp. to Lat. clavus). Targ. Y. Ex. XXVIII, 31; 34.—Trnsf. (like clavus) tunic. Targ. I Chr. XV, 27.