מֵלַע, (לעע, v. לוֹעַ) whiskers; מ׳ של שיבולין glume, the outer husk of grains.—Pl. מְלָעִין. Ukts. I, 3; Ḥull. 119ᵇ, sq. מְלָאי; Tosef. Ukts. I, 2 מְלָאִין של שובלין ed. Zuck. (R. S. to Ukts. l. c. מלעין; Var. Tosef. ed. Zuck. סלעי׳, corr. acc.).—Ḥull. l. c. במלאי שבין המְלָאִים when he takes hold of a number of glumes (which do not break).