מְיַנּוֹק, (יְנַק) child, boy. Targ. Y. II, Num. IX, 12 (Y. I מְיַנִּיקָא).—Y. Sabb. XIV, 14ᵈ צואה דמיינוק יבישה dry excrements of a child. Y. M. Kat. III, 81ᵈ bot. חמת … לחד מ׳ וכ׳ she saw a teacher strike a child too severely. Gen. R. s. 87; Yalk. ib. 145, v. פַּתְיָא I. Y. Sabb. I, 3ᵇ מְיַנּוֹקֵה his child; a. fr.—Pl. מְיַנּוֹקַיָּא, מְיַנּוֹקֵי, מְיַי׳. Y. Snh. VII, 25ᵈ, v. גַּבְשׁוּשִׁיתָא. Y. Ber. II, 5ᵃ top, v. לִבְדָּא. Lev. R. s. 37 דמ׳ מקלקלי וכ׳ with which the children make sport &c.; a. e.