מִטְמְעָא, (טְמַע) sinking; (with שמשא) sunset; west. Targ. Y. Deut. XI, 30 (ed. Amst. מַטְמָעָא). Ib. XXI, 23 מִטְמוֹעַ. Targ. Ps. CXIII, 3.—Pl. מִטְמוֹעִין, מִטְמְעִין, מִטְמְעֵי. Y. R. Hash. II, end, 58ᵇ י"ד מטמיעין (corr. acc.) fourteen sunsets. Gen. R. s. 63 עם מִטְמוֹעֵי יומא וכ׳ Ar. (ed. מטעמי, corr. acc.) on Friday at sunset.