מָגִיסְטֵיר, (magister) a high imperial officer (v. Sm. Ant. s. v.). Ex. R. s. 30 קרב קיסין למ׳ put the Magister in stocks. Lev. R. s. 28 מאן דעביד מ׳ פלטון וכ׳ he who used to appoint the Magister Palatii is now to be made a bather &c.—Pl. מָגִיסְטְרֵי (magistri). Gen. R. s. 26 (expl. זמזמים, Deut. II, 20, v. זָמַם I) מנטרומין מגיסטי מלחמה (some ed. מנטרמוי בג׳; Yalk. ib. 47 מנדמטין מגוסטי) read: מִנְסוֹרִין ומגיסטרי וכ׳ mensores (camp-surveyors) and magistri militum (chief commanders).