לַבְלֵב II, (v. preced.; cmp. meanings of צהל) to shout. Targ. Y. I Ex. XIV, 13 נְלַבְלְבָא; II (נְלַוְולְוֵי) נְלַוְולֵוו; (corresp. to צָוַח, Mekh. B’shall. s. 2).—Pesik. Dibré, p. 110ᵇ (expl. קולך, צהלי, Is. X, 30) לַבְלִין קולך (Ms. O. לבליון בקלך, read לַבְלְוִין; oth. Var., v. Buber a. l. note); Yalk. Is. 284 לכליין (corr. acc.).