כִּירִי I, (χείριε, vocat. of χείριος = ὑποχείριος) in the control of, captive. Erub. 53ᵇ (of a Galilean woman who wished to say קירי, κύριε, O Lord) מרי כ׳.—Ḥull. 139ᵇ (of doves which uttered a sound like קירי קירי) אמרה … קירי בירי (corr. acc.) said she, blind one, say rather κύριε χείριε lord slave (an allusion to Herod the Great, v. הַרְדְסִיאוֹת).—[Gen. R. s. 89 כ׳ עבד קירי אדון, v. preced. w.