כֵּירִי, (χαῖρε, imper. of χαίρω) hail! Gen. R. s. 89 (play on כר, Is. XXX, 23) (when thy cattle has pasture) כ׳ כ׳ מרובה בעולם Ar. ‘hail! hail!’ is largely heard in the world (good-will prevails); [ed. כ׳ עבד קירי אדון; ‘Rashi’: כ׳ קירי מרובה בעולם (χαῖρε κύριε, hail, O Lord &c.), misinterpreting: כ׳ עבד קירי אדון (v. next w.), which gloss came into the text of the ed. in place of the original passage]. Tanḥ. Mikk. 9 א"ל קירי כ׳ Mus. (ed. ברא; ed. Bub. 11 בדא; corr. acc.), he said to him, hail mylord!