כָּבַן (cmp. כָּבַל) to clasp, fasten. Part. pass. כָּבוּן, f. כְּבוּנָה, pl. כְּבוּנוֹת clasped, esp. sheep wearing a clasped cover (v. כְּבֵינְתָּא) for the protection of their wool. Sabb. V, 2; Tosef. ib. IV (V), 1 כ׳ למילת covered for the sake of the fine wool. Bab. ib. 54ᵃ שמְכַבְּנִין אותן למילת (not אותו).—V. כְּבֵינָא.
    Pi. - כִּבֵּן to clasp a wrap; to wrap up. Sabb. l. c., v. supra. Ib. (defining צמר לבן) כצמר נקי … שמְכַבְּנִין אוֹתוֹ למילת like the wool of a new-born lamb which they wrap up for the sake of the wool; Shebu. 6ᵇ שמכבנין אותו Ms. M. (ed. incorr. בו).