יְטִי, יְטָא (cmp. מְטָא, נְטָא, v. P. Sm. 1591), to incline, turn.
    *. - יַטֵּי to adduce, prefer. Y. Ber. II, 4ᵇ top לית אפשר דלא י׳ מילה it was impossible that he should not have brought on (in his lecture) a word (alluding to the exodus from Egypt); cmp. Bab. Ber. 13ᵇ מהדר רבי אשמעתא וכ׳. [Vers. in Fr. Ahǎb. Zion: יָטִיף; ed. Lehm. יַיְתִי, v. אֲתָא.]
    Af. - אַיְיטִי to hand, reach over. Gen. R. s. 38 א׳ לי כולבא Ar. s. v. כלב (ed. אייתי … קולב׳; Yalk. Gen. 62 אמטי) hand me a pair of tongs (an axe). Gen. R. s. 15, end דאַיְיטִיאַת וכ׳ Ar. s. v. ברת (ed. אמטיית), v. אַלִּיתָא. Koh. R. to III, 9 כל … יַיְטֵי ליה מח וכ׳ every one shall bring for himself something whereon to recline.