חֲלַל I ch. same 1) to perforate, v. חָלֵיל. —2) to degrade, profane. Part. pass. חָלִיל, f. חֲלִילָא. Targ. O. Lev. XXI, 14. —3) (denom. of חוּלָּא) to be profaned. Targ. Ez. XXII, 26 וְחַלַת.
    Pa. - חַלֵּיל 1) to desecrate, profane, degrade. Targ. Prov. XXX, 9; a. e.—Part. pass. מְחַלַּל, f. מְחַלְלָא, מְחַלָּא. Targ. O. Lev. XXI, 7 (ed. Berl. מַחְלָא, Regia מְחָלָא).—Y. Kil. IX, 32ᵇ top, a. e. דילמא דחַלְּלִינָן וכ׳ did we perhaps desecrate the Sabbath?—Ber. 6ᵃ מְחַלְּלֵי Ms. (ed. מחליין); a. e. —2) to redeem. B. Mets. 44ᵇ טבעא אפירא לא מְחַלְּלִינָן we dare not redeem coins with goods.
    Af. - אַחֵיל, אָחֵיל same, to desecrate. Targ. O. Lev. XIX, 8. Targ. Am. II, 7 לאָחָלָא (ed. Lag. לאפסא); a. fr.—Part. pass. f. מַחְלָא, v. supra.
    Ittaf. - אִתָּחַל, אִתַּחַל, , אִתְּחַל to be profaned. Targ. Ez. XXXVI, 23 (not אַתְּחַל). Ib. VII, 24; a. fr.—Snh. 51ᵃ היכא דמִיתַּחֲלָא השתא if she degraded herself now; מית׳ וקיימא she was degraded before this.