הוֹגֵין, pl. הוֹגְנִים, (הגן) הוֹגְנִין [balance-holder,] anchor, ballast. B. Bath. V, 1 ההוגין Y. ed. (Mish. a. Bab. ed. עוגין q. v.).—Gen. R. s. 12; Yalk. Is. 314 הוגנים, נין …—Gen. R. s. 83 הוגין Ar. (ed. pl.). Sifré Deut. 346 וקשרם בהוגנים וכ׳ and tied the two ships to anchors and iron weights, and made them rest upon them; Yalk. ib. 953; Yalk. Am. 548.—Y. Sabb. XVII, beg. 16ᵃ אף ההוגין; Tosef. ib. XIV (XV), 1 אף אגוז שבספינה ed. Zuck. (Var. איגן, עוגין) also a ballast stone in the ship (may be handled on the Sabbath).