דָּלַק, דָּלֵיק (b. h.) 1) to burn; to be illumined. Gen. R. s. 39 saw a castle דּוֹלֶקֶת lighted. B. Kam. VI, 5 ודָלְקוּ and they caught fire. Y. Sabb. II, beg. 4ᶜ והיא דְלֵיקָה והולכת that it may continue to burn. Ib.ᵈ דְּלֵיקִין are burning.—Part. pass. דָּלוּק enkindled, burning. Gen. R. s. 11 מצאתי אותו דָ׳ (Yalk. ib. 16 דּוֹלֵק) I found it still burning. Midr. Till. to Ps. VII, 14 (ref. to לדלקים ib.) שלבם דָּ׳ עליהם (Yalk. a. l. דולק) whose hearts within them are burning (with lust).—Lam. R. to IV, 19 [read:] שהיו דולקין אחריהם מַעֲבִיּוֹת (Koh. R. to V, 2 שמשליכין דֶּלֶק אחריהם) they (the Romans) sent fire after them from their engines (tormenta), v. עָבִית. —2) to pursue eagerly. Lam. R. l. c. דּוֹלְקֵיהֶם של ישראל (Koh. R. l. c. רודפ׳; Midr. Till. l. c. שונאין) Israel’s persecutors.
    Nif. - נִדְלַק to be burnt, destroyed by fire. Orl. III, 1 יִדָּלֵק; יִּדָּלְקוּ must be burnt. Ib. 2 sq.; a. fr.—Y. B. Kam. IV, 5ᶜ top דרכן לִידָּלֵק liable to take fire.
    Hif. - הִדְלִיק to kindle, light. Sabb. II, 1 במה מַדְלִיקִין what material may be used for the Sabbath lights? Ib. 7 הַדְלִיקיּ וכ׳ light the lamps. Y. ib. II, 4ᶜ bot.; Y. Ter. XI, 48ᵇ top באה להַדְלִיק וכ׳ she came to get a light from a priest’s wife; a. fr.—V. הַדְלָקָה.