בַּרְזֵג, (denom. of בר זוג) to couple, join (cmp. איתברנש Syr., P. Sm. 582). Targ. Y. I Deut. XXXII, 4 מכרזג, read מְבַרְזֵג (Y. II זַוֵּוג). Ib. XXXIV, 6 (Var. למזווגא). Targ. Ps. LXVIII, 7 לבר זוגא (read לבַרְזוּגָן).